Different worlds | גמור

פרק 55 - השפעה

השפעה
Song: הפרויקט של עידן רייכל - מי נהר

״אני הולכת לעשות לך את המוות,״ אני פוערת את עיניי בניסיון מטופש ליצור אווירה מאיימת כלפיו והוא רק מביט בי בשעשוע.

״את חושבת שיש לך השפעה עליי כמו ההשפעה שיש לי עלייך?״ הוא שואל ואני גומעת את רוקי, מתכווצת מעט. למה הוא מתכוון?

״אתה חושב שלא?״ אני שואלת, מחפשת את התשובה בעיניו, אך שום דבר לא משתקף בהן הפעם.

״אני חושב שקל יותר להשפיע עלייך.״ הוא מתחמק, בעודו מטייל עם אצבעותיו על גבי התחתון, מצליח להוציא אותי מאיזון. ככל הנראה, הוא צודק. אבל מה לגביו? האם באמת אין לי השפעה עליו כמו שדמיינתי? והאם זה מהווה מכשול? אני לא יודעת.

״אני צריכה ללכת,״ אני מצליחה להתחמק מבין ידיו, מפתיעה אותו וגם את עצמי בשינוי הקיצוני במצב הרוח שלי, אני מוטרדת. כרגיל.

״מה קרה?״ הוא שואל, עוקב אחריי אוספת את דבריי ומתקדמת בחזרה אל היציאה, מרוחקת ממנו.

״הכל בסדר, אני אדבר איתך יותר מאוחר.״ אני עונה, מנסה להתעלם מהמחשבות המציקות שמגיחות לראשי בזו אחר זו.

״היי, מה גרם לך להתהפך ככה?״ הוא אוחז בידי, רגע לפני שאני מצליחה לצאת מהחדר. אני כמעט מתפתה ואומרת לו על מה הראש הקרימינלי שלי הספיק לחשוב אבל רגע לפני, מתחרטת.
זה ביני לבין עצמי הפעם.

״שום דבר שצריך להטריד אותך, נדבר.״ אני מותחת את שפתיי לחיוך, מעין מסכה המסתירה את כל מה שמתחולל אצלי בפנים, בעיקר ערימות של מחשבות וחששות כפייתיות, את צריכה לטפל בעצמך, ליה. אני משתחלת החוצה בעודו מהרהר, מספיקה בקושי לשמוע אותו קורא בשמי.

*

בדרך הביתה החששות העמוקות שלי מתחילות לשוב ולרקד במוחי, בעיקר גורמות לי לכאב ראש.
אני מנסה להבין מה הבעיה שלי, למה אני כל כך מהר חוזרת לחששות האלה דווקא עכשיו, רגע לאחר שהתוודה בפניי על אהבתו, רגע לאחר שהבהיר לי כמה שאני שלו, מה כל כך מפחיד אותי? אני מעבדת את השאלות האלו במוחי שוב ושוב בדרכי הביתה, ולמרות שהתשובה ברורה כבר מזמן, אני מסרבת להודות בזה. כל מה שמפחיד אותי בסיפור הזה שלי ושל מייקל, זה שיעזוב. איני יכולה לדמיין תסריט כזה, איני יכולה לדמיין את היום למחרת בלעדיו, וזה כל כך מלחיץ אותי. הדברים שאמר לי היום, בלהט הרגע, היוו לי תזכורת כואבת לעובדה ששום דבר אינו מובטח, שאיני יכולה לצפות אף רגע מראש ושהכל יכול להשתנות בן רגע.
היום הבנתי מחדש כמה אנחנו נמצאים במקומות שונים.
אני בשלה בשבילו, בשלה להיות לו בת זוג, לאהוב אותו בכל מאודי עד ליומנו האחרון, והוא, הוא רק אתמול הבין שהוא באמת אוהב אותי.
זה הדבר הכי מרגש שהיה לי, אבל הפער שיש בינינו כרגע, מתעלה מעל כל הקלה שחוויתי אתמול.
הגבולות מיטשטשים, אני מתחילה להתבלבל, הוא אוהב אותי, אך איני יודעת עליו דבר. הוא משפיע עליי, אך הרבה יותר ממה שאני משפיעה עליו, לפחות זה מה שהוא אמר היום.
הגוש המעיק בגרוני מסרב לסגת כשאני מקללת את עצמי בליבי על המחשבה הכל כך קטנה - כל כך גדולה שחולפת במוחי.
אולי הכל שקר?
הרי איך אני יכולה להאמין לאדם שאפילו לא מתכוון לספר לי אודות חייו בקרוב?
איך אבטח בבחור שהיה עד לפני חודש הרווק המבוקש ביותר בארץ, אם לא בעולם? איך אסמוך על פגוע מאהבה, על אחד שהאמין בסקס מזדמן ובאדישות?
איך?
הכאב, הבלבול והבושה דואבים בראשי כשאני עומדת על סף ביתי.
אני קרועה בליבי ובמוחי על כל המדובר במייקל ברינסון, צד אחד שבי בכלל לא מסוגל לבטוח בו, מסרב להכיר בהשפעה העצומה שלו עליי ובצורך העז שלי להיות איתו, באהבה שלי כלפיו ובשלו כלפיי. והצד השני, הצד השני אוהב בכל מאודו את האדם הזה, סומך עליו בעיניים עצומות, בוטח בגבר הזה לחלוטין ובוחר לא להתעסק בחסר. הצד הזה, את הצד הזה אני אוהבת במיוחד. הוא שליו, רגוע, מאושר... אין לו ספקות כלל כלפיי הזוגיות המוזרה שאני מנהלת עם האחד שמנהל את חצי העולם.