פרק 4 - בחולי ובבריאות

6.9K 278 40
                                    

בחולי ובבריאות
Song: LP - Other People

כמו שציפיתי, מאותו הרגע בו פקחתי את עיניי אני מרגישה את הכאב הולם בראשי.
אני מתרוממת בקושי, עוצמת את עיניי בחוזקה בכדי להקל במידת הכאב שרובץ מעליהן, אך ללא הצלחה. הפה שלי יבש כמעט כמו האף שמציק לי ללא הרף.

אני קמה ממיטתי בזהירות, מתקדמת לעבר השירותים בחיפוש אחר הגאולה וכשאני מתיישבת על מכסה האסלה הקר, אני מרגישה את זרמי הקור הבלתי פוסקים שעוברים בגופי. אין ספק שאני חולה, כמו שתיארתי לעצמי שיקרה. אני מקנחת את אפי פעם אחר פעם, שוטפת את פניי עם מים חמים ומברישה את שיניי בתקווה שארגיש אפילו קצת יותר רעננה.

אני מביטה אל מחוץ לחלוני ובניגוד לשמש שזורחת בעד לחלון, הָרגַשַתי דומה יותר לקור שחוויתי בימים הקפואים של השנה כאשר התעצלתי להביא את התנור החשמלי מן המחסן.
אני מושכת באפי בעודי מזכירה לעצמי שאסור לי כלל וכלל להחסיר ימי עבודה, אז אני ניגשת אל הארון, משתעלת חנוקות ופותחת אותו, מחפשת בעיניי את בגדי השלג שקניתי לפני שנתיים.
לאחר חיפוש קצר אני מוצאת את הצעיף הורוד שקיבלתי ביום הולדתי הארבעה עשר, ומבלי להסס מלפפת אותו סביב צווארי.

אני לובשת את בגדי העבודה בזמן שאני מגרדת את הצוואר ללא הפסקה מהסיבה שהמון חוטים קצרים ובלתי נסבלים נפרמו ממנו בעקבות שהייתו הארוכה בארון החנוק שלי. אני עוטפת את גופי בסוודר בלוי שהיה זרוק בארוני ואוספת את שיערי לקוקו שקר תוך כדי שאני מתעטשת בלי די.
אני מקנחת את אפי שוב ומחליטה לקחת חבילת טישיו לעבודה בכדי למנוע מקרים מביכים שכוללים; אותי, נזלת, ולקוח. אני מביטה בשעון, נחרדת לגלות שהתארגנתי בכזאת איטיות שנשארה לי רק חצי שעה מסכנה לפני המשמרת וממהרת במסדרון אל המטבח. בעקבות החולי, אבד לי התיאבון ואני שמחה שאני לא צריכה להתמודד עם הכנת סנדוויצ׳ים בנוסף להכל.
אני נועלת את הדלת ומתהלכת במהירות לתחנת האוטובוס בעודי מחפשת את הטישיו המסכן שאני זקוקה לו נואשות.

*

הנסיעה מרגישה כמו נצח ואין ספק שאני סובלת מכל רגע, חום גופי יורד יותר ממה שכבר היה נמוך וכשאני נכנסת לבניין הממוזג אפשר להגיד
שאני קרובה מאוד למוות בגין קיפאון אין סופי.
אני ניגשת אל המעלית, מחניקה שיעול ולוחצת על קומה שבע, מייחלת שהיום הזה יגמר מהר.
״בוקר-״ שיעול ״-טוב,״ אני פונה אל איתי בעודי מכניסה את דבריי אל הלוקר, מעדיפה להשאיר את הסוודר על גופי.

״מישהי פה חולה?״ הוא מלגלג ואני מעוותת את פניי בעצב.

״חולה זאת מילה נחמדה למה שעובר עליי.״ אני מושכת באפי שוב, תוך שאני רוטנת על המזל הנורא שלי. ״שלחו כבר את סידור העבודה להיום?״ אני שואלת בעודי מסדרת את הצעיף על צווארי.

״כן, לא ראית?״ שואל איתי כשהוא מתחיל לארגן את המטבח כפי שנוח לו.

״לא, הטלפון שלי מגיב לי מתי שנוח לו, ועד שלא אקבל את המשכורת החודשית אין לי ברירה אלא להתעדכן אצלך...״ אני מסבירה, מוציאה את הוזלין מכיסי ומורחת שכבה דקה על שפתיי שכבר התייבשו לגמרי. ״מה שמזכיר לי, יוסי אישר לנו לקחת את המשכורת של החודש כבר השבוע, לא?״ אני שואלת את איתי שמתעסק בנייד שלו במילוי בקשתי.

Different worlds | גמורWhere stories live. Discover now