24/7
״איפה מר ברינסון?״ אני מצייצת אל שומרי הראש בשביל לוודא שכל האוכל שסידרתי על השולחן שלו כמה דקות קודם לכן, אותם מאכלים שאיתי השקיע ועמל רבות בשביל להכינם לא יעמדו שם ויתחמצנו באוויר. כשהגעתי, ליבי הלם בחזי וידיי מעט רעדו כשהתאמצתי להחזיק את המגשים הרבים מבלי להפיל את הכל. וכשהשומרים החביבים פתחו בפניי את הדלת לרווחה נגלה לעיניי חדר ריק מאדם, מצד אחד הוקל לי, ומצד שני תהיתי איפה הוא נמצא בזמן לארוחת הבוקר.
״הוא במקלחת.״ עונה לי אחד מהגברים הגדולים שעומדים באופן קבוע במפתן חדרו, שומרים עליו מכל משמר.
אני מהנהנת חרש וממהרת להתקדם אל עבר המעלית כשאני מנסה להבין מאיפה להם המידע הזה כשהוא בעצמו בתוך המקלחת.
*
״איתי, אני בלובי, תעלה.״ אני אוחזת בטלפון הרחב צמוד לאוזני וכשהוא עונה בחיוב אני מנתקת את השיחה ומניחה את הטלפון בכיס הג׳ינס השחור שלבשתי. איתי מתקדם אליי מהמעלית ואנחנו מתחבקים, ואני מכווצת את אפי, ״אני צריכה לשים את הסינר כבר בכביסה, הוא מסריח.״ אני מעוותת את פניי בגועל כשאני אוחזת בבד השחור בין ידיי.
״בואי נעבור שם ואז נשב לשתות משהו.״ הוא מציע ואני מהנהנת בחיוך כשאנחנו מתקדמים בחזרה אל המעליות. לפתע אני קולטת בזווית עיניי דמות מוכרת ולא יכולה שלא לעצור ולזהות אותה. בדלת המסתובבת עומדת בחורה עם שיער בלונדיני ועיניים כחולות שמתגלה אלינו כמאיה הרופאה מאתמול.
״איתי.״ אני חובטת בידי על כתפו במהירות כשהוא מתקדם מעט מלפניי.
״למה זה היה טוב?״ הוא משפשף את כתפו וכשאני רומזת לו להביט אל עבר הכניסה הוא זוקר את גבתו ומסתובב להביט במאיה.
״זאת היא.״ הוא פוער את עיניו ואני מהנהנת במהירות. ״נראה לך שהיא באה לפגוש אותו?״ הוא שואל ואני מגלגלת את עיניי.
״ברור, אז בשביל מה היא תבוא, בשביל לעבוד כאן?״ אני מגחכת והוא מושך בכתפיו ומסתובב אל עבר המעליות. ״איתי, לאן אתה הולך? בוא ניגש.״ אני עוצרת אותו והוא מסתובב ומביט בי בכעס.
״ליה... בשביל זה יש את קיילי, אמרנו שלא מתערבים.״ הוא זוקר לעברי את אצבעו המורה ואני נאנחת בשקט.
״אני לא רואה כאן את קיילי באזור.״ אני סורקת את המקום בעיניי והוא מביט בי בחוסר אמון. ״קדימה, בוא רק נלך להגיד שלום, אני מבטיחה, לא יותר מזה.״ אני מבקשת בתחינה והוא נאנח בכניעה ומהנהן.
*
״מאיה, נכון?״ אני פונה אליה בחיוך וכשעיניה פוגשות בפניי היא מחייכת באדיבות.
״תזכירי לי?״ היא מבקשת בנימוס ואני מכחכחת בגרוני.
״ליה... הגעתי אלייך אתמול לבית החולים עם חשש לתגובה אלרגית לפול...״ אני מנסה להזכיר לה ולאחר כמה שניות חיוכה מתרחב על פניה.
YOU ARE READING
Different worlds | גמור
Romance❞ הוא מנשק את צווארי, שוזר נשיקות קטנות וחמות, כאלה שמשאירות חותם. גם אם לא נראה לעין, אני אזכור לעולם שזה המקום בו הוא נישק אותי. הנשיקות הקטנות שלו מגיעות לאזור בית החזה שלי ואני רועדת, בעיקר מתשוקה, אבל גם בגלל שאני מפחדת. מה אם אני לא מספיק טובה...
