Different worlds | גמור

Q&A - #2

1. האם כתיבה משחררת אותך? את מתייחסת לזה כמקום מילוט?

כתיבה זה דבר מאוד משחרר, לפעמים לכתוב באופן ישיר אבל גם לכתוב באופן עקיף. לפעמים קל לי לפרוק את הרגשות שלי כמו שהם על הדף אבל רוב הזמן הרבה יותר נעים לי להתנתק לסיפור של מישהו אחר. מה זאת אומרת? הכוונה שלי היא שאני מעדיפה לפעמים לשים אוזניות ולכתוב סיפור של דמות אחרת, עם חיים אחרים, זה גורם לי קצת להתנתק מהמציאות שלי ולפחות פעם ביום זה גורם להפוגה קלה.
כשאני עוברת על הפרקים אני פתאום קולטת כמה פרקתי את הרגשות שלי פנימה מבלי לשים לב, כי האצבעות שלי פשוט מקלידות את המילים.

2. האם תרצי לעשות אם הכתיבה שלך משהו בעתיד? או שתרצי להשאיר את זה בגדר תחביב?

טוב אז האמת שעד לפני כמה זמן הייתי חזק בקטע של רפואה. זה תמיד עניין אותי, מהאנטומיה של גריי ועד למגמת ביולוגיה והתנדבות במד״א, אבל לאחרונה הרגשתי שהאופן שזה עובד בו, והדברים שזה דורש, פחות מתאימים לי... עברתי למחשבות על פסיכולוגיה, אני נורא אוהבת להקשיב, לייעץ ולנתח, אבל כשהבנתי שלהכניס אנרגיה כל כך קשה של פריקה כל הזמן עלולה להכביד עליי יותר מלגרום לי להתפתח ולצמוח. אני חושבת שבשונה מהעבר, אני כן מתחילה לחשוב על קריירה בכתיבה, אולי לא כעבודה הראשית שלי, אבל זה בהחלט משהו שאני ארצה לגעת בו בעתיד, אולי לצד משהו אחר.
ומה זה המשהו הזה? אני מאפשרת לעצמי להחליט מאוחר יותר... יש מחשבה על נהגת אמבולנס, או פרמדיקית, אני לא אשקר... אבל אני לא ממהרת לקבל החלטות, מבלי ששמים לב, הן מתקבעות וזה לא בהכרח חיובי.

3. איך יש לך רעיונות לסיפור?

אם אני אספר לכן אי פעם כמה כיוונים היו לסיפור הזה, אתן כנראה תהיו בשוק. לא משנה כמה פעמים כתבתי כיוונים שונים, המשך עלילה בקצרה בשביל שיהיה לי מסודר בראש, הכל משתנה. יש דברים עקביים, נקודות שכן חשוב לי להכניס ואני מוצאת דרך לשלב, אבל רוב הזמן, הסיפור פשוט כותב את עצמו.
אני נוהגת לחשוב על הסיטואציה ולנסות לחשוב על כל הכיוונים האפשריים שיכולים להיות לה. אני בדרך כלל די מהר מרגישה מה הכי נכון לי ולסיפור ומה הייתי רוצה שיקרה ומשלבת את זה בדרך. חשוב לפעמים לעצור ולהביט מלמעלה, לראות שהסיפור לא נמרח ושבכל זאת יש התקדמות.

4. איך את מצליחה לכתוב ככה?

מה זה, ״ככה״?🤔
אני אנסה לענות מאיך שהבנתי את זה.
באופן כללי, אני משתדלת לכתוב דברים שאני הייתי רוצה לקרוא, אמירות שהיו הופכות לי את הבטן, שהיו מרגשות אותי, אני כותבת אותם כמה פעמים שצריך עד שזה מרגיש לי בול ומקווה בלב שגם לכן זה ירגיש ככה, יהפוך את הבטן וירגש.

5. איך אין לך בלאק אאוט?

חחחחחחחחחחחחחחח אם רק הייתן יודעות כמה פעמים שכחתי פרטים🤦🏼‍♀️
אם יש משהו שקשה לי איתו בכל העסק הזה זאת העובדה שצריך לחזור אלף ואחת פעמים אחורה ולעבור על כל פרק. תמיד יש מה לתקן, טעויות עלילה, רצף זמנים, שמות, תחביר, שדרוגים.
זה אף פעם לא נגמר.
זה קשה, מאוד אפילו. אבל זה גורם לי להרגיש יותר ויותר שלמה עם הסיפור. עם הזמן שעבר למדתי לכתוב לעצמי נקודות חשובות בעלילה שנשארו פתוחות ואצטרך לסגור בהמשך, נקודות לתהליכים רגשיים שהדמויות עוברות, שלא אכתוב משהו אחד ובעתיד אהפוך את הדמות למישהו אחר לגמרי.
אבל זה קורה, ושוכחים דבר או שניים, אף סיפור לא מושלם.
תשתדלו לכתוב לעצמכן כמה שיותר פרטים שתוכלו לחזור ולהזכר, וגם אם שכחתן, בשכתוב הבא כבר תראו את זה😜