Different worlds | גמור

פרק 79 - השלכות כבדות

השלכות כבדות
Song: Wonder - Shawn Mendes

אני גומעת את רוקי וממהרת לקום לעברו. ״מה אתה עושה כאן?״ אני משפשפת את זרועותיו בתקווה וירגע. ״בוא נצא רגע, נדבר.״ אני מנסה למשוך אותו החוצה אך הוא בולם אותי.

״איפה הוא?״ קולו נמוך, והוא סורק את המקום בעיניו. ״זה הנמוך בבר?״ הוא מזלזל ואני נדה בראשי.

״בוא לא נעשה בלאגן. בסדר? קדימה, נצא.״ אני מנסה את מזלי שוב אך הפעם הוא מרתק אותי במקומי כשהוא מניח את ידיו על מותניי. העיניים שלו מתלכדות עם שלי, שחור פוגש חום, חושך פוגש אדמה.

״אני לא אעשה שום דבר שיבייש אותך. אני כאן בשביל להזכיר לו, ולשאר, שללהתחכך בנשים-״ הוא קוטע את עצמו, נושם עמוקות. ״-במיוחד באישה שלפניי, יש השלכות כבדות.״ הוא מדבר עליי בגוף שלישי, ואני מופתעת מקור הרוח שהוא מפגין.

״אני כבר העמדתי אותו במקומו. הוא גם לא סתם אחד, היה בינינו פעם משהו...״ אני מתחילה לדבר מהר, נלחצת.

״מה?״ עיניו משחירות.

אני מגרדת בעורפי בלחץ, ״כן, לא יצא לי לספר לך-״ אני נקטעת על ידי הפעולה המלחיצה שהוא נוהג לעשות כשהוא ממש עצבני - נעילת הלסתות שלו.

״לא יצא לך לספר לי?״ הוא חוזר על דבריי בזלזול.

״בוא לא נפתח את זה כאן,״ אני מבקשת בתחינה, העיניים שלי מבקשות. ״פשוט תחזור לעבודה, אני אפגוש אותך אחרי שתתפנה, למה בכלל קטעת את הפגישה?״ אני נאנחת והוא מגחך, לא מביט בי.

״למה, ליה? כשאת מתקשרת אליי ומספרת לי שגבר מתחכך בך, או נוגע בך, או איך שלא תקראי לזה, נראה לך שאני אוכל להמשיך לשבת מרוכז באיזו פגישה מזוינת?!״ הגבות שלו מתכווצות בכעס ואני נאנחת. הוא צודק, גם אני לא הייתי יכולה להישאר רגועה אם הייתי שומעת שאישה נוגעת בו ומציקה לו.

״בסדר, חשבתי שהפגישה חשובה... לא נעים לי.״ אני מגרדת את הזרוע שלי.

״את חשובה יותר, אז מספיק עם הלא נעים לי הזה.״ הוא מדבר בקול נמוך, אך ברור כשמש. ״עכשיו מה שהולך לקרות הוא כזה; את מספרת לבוס שלך מה האידיוט הזה עשה לך, ושהוא ידאג לפטר אותו.״ הוא אומר כפקודה ואני פוערת את עיניי.

״הגזמת.״ אני נדה בראשי.

״את באמת חושבת שאני אהיה מסוגל להיות רגוע כשאת עובדת ליד מישהו כמוהו? הבטחתי שלא אטפל בזה בעצמי.״ הוא מרצין ואני נאנחת.

״אני לא יכולה לעשות את זה,״ אני נושפת. מצד אחד הוא צודק, הוא באמת דואג לי ואם מדברים בכנות, אני אשמח לעבוד ללא עידן בשטח. ומצד שני... אני ועידן מכירים כל כך הרבה זמן, הוא עובד ותיק של משה והוא היה חלק גדול ומשמעותי מהחיים שלי אחרי הכל. אני פשוט לא יכולה. ״תן לי לטפל בזה, בסדר? אני לא יכולה לעשות לו את זה... זה מורכב, אני אספר לך בערב, לא כאן.״ אני נאנחת, מתוחה.