Different worlds | גמור

פרק 62 - בלונד וסיגריה

בלונד וסיגריה

״ליה ואיתי?״ קוטע את מחשבותיי קול נשי לפתע.
אני ואיתי מסתובבים אל מקור הקול ולמולנו עומדת אישה נמוכה בשנות העשרים לחייה, שיערה המתולתל אסוף ברשלנות על ראשה וריסיה הארוכות משוכים במסקרה שחורה. לא ניתן להתעלם מקו האייליינר השחור, הארוך והעבה שעל עפעפיה המקנה לעיניה מראה חתולי, חיוכה צחור ורחב, ושתי גומות יפהפיות מעטרות את לחייה כשהיא לבושה בחולצה מכופתרת, ג׳ינס ארוך וכחול וסנדלים תנכיות.

״כן?״ אני מתפקסת.

״נעים מאוד, אני נועה, המנהלת החדשה.״ חיוכה מתרחב אף יותר והיא מושיטה את ידה לעברנו ללחיצת ידיים.
אני לוחצת את ידה, לא יכולה להפסיק להסתכל על העיניים הירוקות והמהפנטות שלה, שילוב כזה לא ראיתי מעולם, מתולתלת שחומה עם עיניים ירוקות. היא עוברת ללחוץ את ידו של איתי ואני תוהה אם סוף כל סוף תעבוד כאן אישה לעניין. ״אני מקווה שאני אקלוט את העניין מהר, תעזרו לי?״ היא שואלת ואיתי ממהר להשיב בחיוב. אנחנו מחייכים אליה והשעון שעל ידה מצפצף, ״אוי, חברה שלי אמורה להגיע לכאן, קבענו לשתות קפה בהפסקה.״ היא מודיעה ואני מופתעת מהפתיחות שלה איתנו, סוף סוף קצת אנרגיה אחרת. ״בהצלחה, אל תתביישו לפנות אליי אם תצטרכו.״ היא חותמת את שפתיה הדקיקות ומסתובבת על עקביה.

״היא מיוחדת.״ אני פונה אל איתי מיד לאחר שהיא יוצאת מהמטבח.

״בהחלט, נראה שנוכל להסתדר איתה.״ אני מאשרת את דבריו, קושרת את הסינר מסביב למותניי.

*

בעודי מקלידה על המחשב את החשבון של שולחן חמש ומחכה לחשבונית, אני משקיפה אל שולחן שמונה, שם יושבות נועה וחברתה שמוסתרת לי על ידי רעמת התלתלים הגדולה של נועה. דווקא החמיא לה הגולגול המרושל.
אני נאנחת ומושכת את החשבונית, מניחה אותה על צלוחית קטנה ממתכת, מצרפת שני מגבונים וניגשת אל שולחן חמש. אני מחייכת אל המבוגר בחליפה שמניח טיפ שמן על הצלוחית ואוספת את הכסף בחזרה אל הקופה. בדרכי אל הדלפק, דלת המסעדה נפתחת ומייקל צועד פנימה, מלווה בשומרי הראש שלו. אני נעצרת במקומי ומחייכת כשהוא מתקדם לעברי, אך לפתע נעצר על יד שולחן שמונה, למול נועה והחברה שלה. הוא מחייך אליהן בחום, ואני לא מצליחה לשמוע על מה הם מדברים. זאת לא התנהגות שמאפיינת אותו.

אני מנסה להביט אל מעבר לרעמת התלתלים השופעת של נועה אך שדה הראייה שלי עדיין חסום. אני מתקרבת בשקט וסוף כל סוף חברתה נגלית בפניי ואני משקיפה מהצד על הבחורה המוכרת שגורמת לליבי לפעום במהרה.
מה שאכלתי מוקדם יותר מטפס במעלי גרוני וכשמייקל מניח את ידו על כתפה בחום, אני שומטת את ידיי וצלוחית המתכת נחבטת ברצפה וכל הכסף מתפזר. אני גומעת את רוקי, מנסה להוציא את עצמי מההלם שאני שרויה בו כשנועה, מייקל והיא מסתובבים אליי. מבטו של מייקל הופך למודאג והוא נפרד מהן ומתקדם לעברי בעודי ממהרת להתכופף על ברכיי, לאסוף את כל הכסף שהתגלגל ולבסוף ממהרת אל הקופה.
אני מנסה לשדר עסקים כרגיל כשאני ממיינת את השקלים בקופה בעוד שהריח שלו מעקצץ באפי ואני יכולה לשמוע את הנשימות שלו כשעיניי נעוצות בקופה, מסרבות להביט בו. ״ליה.״ הוא אומר את שמי ואני מביטה בו, מנסה בכל כוחי להעניק לו חיוך חם, אני רק מקווה שהצלחתי.