Different worlds | גמור

פרק 18 - מגדל פיזה

מגדל פיזה

אני יוצאת מהמעלית לכיוון החדר שלי כשראשי אפוף במחשבות, מכניסה את הכרטיס ופותחת את הדלת לרווחה כשצרחת בהלה נפלטת מבין שפתיי כאשר אני רואה את רפאל יושב על מיטתי באופן בלתי צפוי. ״רפאל!״ חיוך רחב נמתח על פניי. ״נעלמת,״ אני מתקרבת אליו ומחבקת אותו.

״לא הפסקתי לחשוב עלייך.״ הוא מביט בי בעודו סורק את גופי מה שגורם לי לזוז באי נוחות קלה. ״מאיפה את באה?״ הוא שואל ומזכיר לי את התפתחות האירועים ביני לבין מר ברינסון. חיוכי נמוג מפניי וכשאני מביטה בפניו השואלות אני מתאמצת להעלותו מחדש.

״הייתי צריכה לנשום אוויר.״ אני מתרצת ומתיישבת לידו על מיטתי.

״מה קרה שפשוט נעלמתם?״ אני שואלת אותו כשריחו של הבושם שכבר למדתי להכיר מדגדג את אפי.

״הבן זונה הזה.״ הוא נושף.

״מי?״ אני מכווצת את גבותיי.

״מייקל ברינסון המופלא.״ הוא מגלגל את עיניו ואני מגחכת ומאשרת את דבריו בליבי. אני לא אשקר... לפעמים הוא באמת כזה.

״מה הוא עשה?״ אני מתעניינת, מביטה בשפת גופו הנוקשה.

״אפשר להגיד שהוא ביטל את חוזה העבודה שלו עם אבא שלי בגללי.״ הוא עוצם את עיניו לרגע בעודו נושם עמוק. זה מעצבן אותו. אבל בכנות, גם אותי זה היה מעצבן.

״בגלל אותו לילה?״ אני שואלת בהפתעה. הנסיבות קצת מופרזות לא כך?

״כן.״ הוא חותם את שפתיו ואני מרשה לעצמי להניח את ידי על כתפו לאות תמיכה.

״ואבא שלך כעס...״ אני ממלמלת את המובן מאליו, משתדלת לא לעצבן אותו יותר ממה שהוא כבר.

״מן הסתם.״ הוא נוחר בזלזול ואני נאנחת. שני שחצנים אינטרסנטים. ״והוא כועס עליי על כך ש״אני הרסתי לו את העסקה הכי חשובה בקריירה שלו״ בולשיט.״ הוא מצטט אותו בעצבים. ״רבנו, ועכשיו אני לא מדבר עם המניאק הזה.״ הוא מסביר לי.

״הבנתי.״ אני עונה בשקט, מנסה לחפש את המילים המתאימות אך נכשלת.

״זה בסדר, את לא צריכה לרחם עליי.״ הוא שולח אליי חיוך קטן ואני מבטלת את דבריו בהינף יד.

״אני האחרונה שתרחם עלייך, אני מבינה אותך ואני חושבת שאתה כועס בצדק.״ אני מושכת בכתפיי. ״אתה לא היחיד שיש לו בעיות כאלה ואחרות עם ההורים.״ אני ממלמלת בעצב כשאני נזכרת באימי שבאופן מוזר עדיין נמצאת בהשגחה בבית החולים, אולי בזכות העובדה שזאת לא הפעם הראשונה שזה קורה. ״אמא שלי בבית חולים עכשיו.״ אני מחליטה לשתפו. ״היא בהשגחה כבר שבועיים.״ אני נושפת, נזכרת בכל התשלומים המטורפים שאני בקושי מצליחה לשלם.

״מה כבר קרה שהיא בהשגחה שבועיים?״ הוא זוקר את גבותיו ואני מתלבטת אם לספר לו אך מחליטה לבסוף שלא. זה עדיין לא הזמן.