Different worlds | גמור

פרק 45 - שיכרון

שיכרון

דפיקות רמות על דלת העץ החלולה חודרות אל חלומי ואני נאלצת לפקוח את עיניי מהשינה העמוקה בה שקעתי. אני ממצמצת בעיניי לכמה רגעים ומביטה בחלון, החושך כבר ירד על העיר ואורות הרחוב דולקים בשדרה. כמה זמן ישנתי? לעזאזל?! ״ליה!״ אני שומעת את קולו של איתי מבעד לדלת.

״זוז.״ קול אחר מצטרף אליו. אני יושבת על מיטתי, רגליי משולבות תחת שמיכת הפוך ואני עדיין מנסה להבין מה השעה ומה העניין.
לפתע דלת העץ נקרעת מציריה ונופלת על הרצפה, רעש החבטה שלה כנגד הרצפה גורם לתמונת הנוף שעל הקיר ליפול וליבי הולם בחזי מבהלה.

״את בסדר?״ דמותו של איתי רצה אליי ואני משפשפת את עיניי כשזרועותיו עוטפות אותי בחיבוק דוב. הוא מתנתק ממני ועיניו הדואגות סורקות אותי, מוודאות שאני ללא כל פגע.

״בסך הכל ישנתי.״ אני מגרדת בראשי וכשדמותו של איתי זזה הצידה, פניו הזועמות של מייקל נחשפות בפניי, מאחוריו משתרכים שומרי ראשו.
אני סורקת אותו, הריח שלו אופף את החדר במיידי וחליפה כחולה הולמת את גופו. עיניי נודדות אל איתי שלבוש בעצמו חגיגי ואני מנסה להבין מה פספסתי, רגע אחד נחרתי בשינה עמוקה ורגע לאחר מכן דלת החדר שלי נשברת על הרצפה ואיתי ומייקל מביטים בי בכעס מהול בדאגה.

״ישנת, שש שעות?!״ קולו הרועם נשמע בחדר וכולם נאלמים דום.

״אני אחכה לכם למטה.״ איתי מכחכח בגרונו וזרועו משפשפת את שלי בתמיכה.

״גם אתם.״ מייקל מניף את ידו ושומריו מהנהנים בתגובה ויוצאים עם איתי מן החדר. ״מה חשבת לעצמך!? חשבנו שקרה לך משהו.״ הוא עומד מעליי וידו מרימה את פניי באגרסיביות מעלה. עיניו רושפות על שלי ואני גומעת את רוקי - מבולבלת.

״אני לא מבינה... בסך הכל ישנתי, מה השעה בכלל?״ אני נסוגה מידיו וסורקת את החשיכה שהתפשטה ברחבי איטליה בזמן ששקעתי בחלומותיי הנעימים.

״אני צריך לשמוע את איתי צועק את השם שלך בכל המסדרון? אני צריך לדפוק על הדלת שלך ולחכות שתפתחי כשאני משתגע שם בחוץ?!״ ידיו מונפות לצד גופו תוך התלהמותו.

״אני... אני מצטערת לא שמעתי כלום.״ אני פוערת את עיניי כשהשעה נגלית לנגד עיניי, ישנתי כמעט שש שעות, זה בכלל אפשרי?

״אל תצטערי, תקשיבי לי. תשני בלילה, תדאגי לעצמך, למען השם. הגוף שלך קורס ואת מתנהגת כאילו שום דבר לא קורה, נמאס לי לדאוג לגישה המחורבנת שלך.״ הוא צועק ולי מתחשק לבכות.
אני עוד מבוהלת מהדרך בה התעוררתי, בקושי מבינה מה קורה מסביבי והצעקות שלו מחרישות אוזניים.
״בפעם הבאה אני לא אדאג לך מאחורי הדלת המזוינת, אני משתגע בגללך, את מבינה!?״ הוא אוחז בכתפיי ומטלטל אותי, פניו אחוזות זעם.