Different worlds | גמור

פרק 70 - היפה והחיה

היפה וחיה
Song: peach pit - Alrighty Aphrodite

אני אוטומטית נסוגה ממגעו של עידן והוא מביט בי מבולבל. אני נועצת את עיניי בעיניו השחורות ולא יכולה להתעלם מהקמט הקטן והמוכר שבין עיניו. מה הוא עושה פה, לעזאזל?! זה בדיוק מה שחסר לי עכשיו, סצנות קנאה.
״מי זה? הוא מוכר לי.״ אני שומעת את קולו המהורהר של עידן, שמביט גם הוא בגבר הגבוה בחליפה השחורה, שיושב בשולחן הפינתי - בגבר שלי.

״קראת עיתון בזמן האחרון?״ אני מגחכת, מושכת את המגבת שעל כתפי ומניחה אותה על הדלפק.

״אה! זה ההוא... נו, איך קוראים לו?״ הוא מגרד במצחו.

״מייקל ברינסון.״ אני משלימה אותו, והוא מהנהן.

״עוד אחד שחושב שהעולם של אבא שלו, בטח מזיין ומבזבז כסף כל היום.״ הוא מזלזל ואני מנסה להחזיק את עצמי לא לסטור לו.

״לא, הוא לא.״ קולי מרצין והוא זוקר את גבתו.

״מאיפה לך? שכבת איתו?״ הוא קורץ לי, דוחף את כתפי בהתגרות ואני מחייכת חיוך דק ומזויף.

״הוא בן הזוג שלי.״ הקול בקושי בוקע מפי, כשאני מאפקת את עצמי לא לחבוט בו על המילים המטופשות שאמר.

״או...״ הוא מביט בי בבושה ואני מסובבת אליו את גבי ומתרחקת.

״ליה, אני לא ידעתי...״ הוא אוחז בידי ואני מסתובבת אליו, פונה להביט במייקל, שנעמד על רגליו בחדות. העיניים שלו נעוצות באחיזתו של עידן בזרועי ואני שבה להביט בעידן.

״הכל טוב.״ אני חותמת את שפתיי בקרירות ומתנתקת ממגעו, חוצה את הדלפק ומתקדמת לעברו של מייקל.
״מה אתה עושה פה?״ אני משתדלת להעלות חיוך על שפתיי, מנסה לרכך אותו מעט.
ההופעה שלו כאן מפתיעה אותי. ציפיתי לנתק ממנו במשך ימים, פגעתי לו באגו ברצינות, אני לא רגילה להתנהגות כזאת מצידו, אפילו אפשר לקרוא לה... מחזרת ?
העובדה שהוא הגיע לאסוף אותי אתמול, ההצעה הבלתי צפויה שלו שאעבור לגור איתו, ועכשיו... כשהוא בא לבית הקפה בו אני עובדת דבר ראשון על הבוקר... כל אלו רק מחזקים את דבריו, מבססים אותם, הוא כנראה באמת מתחרט על הכל, הוא לא סתם אמר שהוא איבד אותי, הוא באמת ובתמים חשב שלעולם לא אחזור.
אך אם הוא רק היה יודע... אם הוא רק היה מבין שלא משנה מה, לא אוכל להיות רחוקה ממנו באמת... אני יכולה להיפגע, לכעוס, לרצות לברוח, אבל הלב שלי אצלו - שייך לו. ואת זה, אף אחד לא יוכל לקחת ממנו, גם לא אני, ולעזאזל עם זה.

״רציתי לראות אותך.״ הוא מדבר באיפוק, עיניו שוב נודדות אל הדלפק, אל עידן, שעסוק בלייבש את הכלים.

״אני שמחה שבאת.״ אני מדברת מהבטן, מהלב, מבלי לחשוב על כל הבלבול שאני יוצרת כרגע, גם אצלי וגם אצלו. העיניים שלו ננעצות בי בבת אחת לאחר שהמילים יוצאות מפי והגבות שלו נרפות, הוא כבר פחות עצבני.