שני קווים אדומים
היום אנחנו כבר חוזרים, אל השגרה המייגעת של החיים בישראל. לא אשקר, השהות באיטליה עשתה לי טוב. קצת נוף אחר, שפה אחרת, אוויר צח, אך הסיבה המשמעותית ביותר שנהניתי ביום בקושי שאנחנו כאן, היא ההיכרות שלי עם מייקל. פתאום לחזור לאיטליה כמקום הילדות שלו, ולא כאיטליה של עבודה, זה מרענן. אהבתי שלמרות הקושי הוא ביקש ממני לבוא איתו, שהוא חולק איתי זכרונות, גם את הקשים מביניהם. לראות פתאום את אבני הדרך בילדותו הקשה, מראה לי כמה הוא בוטח בי, ואין משמח מזה.
אני גם שמחה שיכולתי להיות כאן עבורו, ושהוא לא צריך לעבור את זה יותר לבדו. מהיום, אלווה אותו לכאן כמה שירצה, ומתי שירצה.
אני שוכבת על גבי, סבוכה בין ידיו הגדולות של מייקל אשר עוטפות אותי כשראשו נח בשקע צווארי. אני מרגישה את נשיפותיו החמות והקצובות על עורי ומחייכת. זכיתי.
הוא נע לצידי כעת, ושפתיו נושקות עכשיו לצווארי, אני מצחקקת כשזה מעט מדגדג.״בוקר טוב, קרן אור.״ הוא נושק לי שוב, ואני מחייכת לאור הכינוי המרענן.
״בוקר טוב, שמש.״ אני מסתובבת אליו, ונושקת למצחו.
השעה אולי שמונה, ואני שמחה ששנינו אפשרנו לעצמנו פשוט לישון, ללא שעון.״מתי אנחנו חוזרים היום?״ אני שואלת, והוא בהינף יד, הופך אותנו כך שהוא רוכן מעליי. אני מחייכת.
״כבר לחזור? מה...״ הוא רוכן מטה ומפזר נשיקות על חזי. ״את לא נהנית?״ הוא מוסיף, ושפתיו ממשיכות לרדת מטה, אל הבטן שלי. אני מתנשפת.
״אני מ-מאוד נהנית,״ אני מגמגמת. ״בגלל זה שאלתי, כי אני רוצה לדעת עד כמה למצות כל רגע.״ אני ממשיכה, והנשימה שלי מאיצה כשלשונו משחקת עם טבורי.
״תמיד תמצי כל רגע, כי את אף פעם לא יודעת מתי הוא יגמר.״ הוא עולה אל שפתיי שוב, נושק להן בחטף ומתרומם ממני.
״היי!״ אני צועקת בהתרסה. חשבתי שאנחנו מתחילים פה משהו...
״אני הולך להתקלח.״ הוא זורק בעודו מפנה אליי את גבו העירום. עיניי לא יכולות שלא לנדוד אל הישבן העירום והחטוב שלו. לעזאזל. הוא נעצר ומסובב את ראשו אליי. ״את באה?״ אני מחייכת ומזנקת מהמיטה. רצה במהירות בעקבותיו, אך משתהה לרגע על יד הספה, ופוזלת אל תיקי. הזמן הטוב ביותר לבצע בדיקת היריון היא בשתן ראשון של בוקר, אך אני לא חושבת שזה מתאים עכשיו. אם חיכיתי עד עכשיו, אחכה עוד יום, כשנחזור לארץ.
אני ממשיכה בדרכי בעקבותיו, ומחייכת כשהוא ממתין שעון על דלת המקלחת הפתוחה. אני נכנסת פנימה והוא בהפתעה סוגר אותה ומצמיד אותי אליה, מתחיל לפזר שובל של נשיקות מצווארי עד למטה.*
״סגרתי לנו מקום במסעדה שאני אוהב.״ הוא שולח ידו, וממולל את שיערי באצבעותיו, אני זעה כשצמרמורות נעימות מתפזרות ברחבי גופי.
YOU ARE READING
Different worlds | גמור
Romance❞ הוא מנשק את צווארי, שוזר נשיקות קטנות וחמות, כאלה שמשאירות חותם. גם אם לא נראה לעין, אני אזכור לעולם שזה המקום בו הוא נישק אותי. הנשיקות הקטנות שלו מגיעות לאזור בית החזה שלי ואני רועדת, בעיקר מתשוקה, אבל גם בגלל שאני מפחדת. מה אם אני לא מספיק טובה...