אני לא מאמינה שבמקום לישון אני מוצאת את עצמי יושבת וכותבת לכן פרק.
שוּלַם
״אני מצטער.״ הוא פוצה את פיו לאחר שתיקה ארוכה ומביכה ששררה בחדר.
״על מה?״ אני מביטה באופן ממושך וחודרני אל תוך עיניו.
״על מה שאמרתי לך.״ הוא נושף, לוקח את ידי בידו. אני מחזירה את ידי לחיקי ומחכה להמשך.
״אתה התכוונת לזה?״ אני מביטה בו בציפייה. אני לא יודעת למה אני מצפה יותר, שיגיד שלא ואני ארגיש הקלה - שלא אלה הם הדברים שהוא חושב עליי, או שיגיד שכן וככה יהיה לי יותר קל לסיים את זה איתו.
״כמובן שלא!״ הוא מתיישב על ידי על המיטה הלבנה. לעזאזל. ״אני לא יודע מה אני יכול להגיד בשביל שתסלחי לי, הרגשתי כל כך נורא עם עצמי אחר כך.״ הוא נאנח, שולח את ידיו ללחיי ומיישיר את מבטי אל עיניו. ״אני מבטיח שאני אמצא משהו שיכפר על המילים הקשות שאמרתי לך.״ הוא מלטף את לחיי באגודלו.
״בסדר.״ אני מתרחקת ממנו אחורנית. אני חייבת לספר לו, הגעתי למסקנה שאני לא יכולה אפילו להביט לו בעיניים. ״עכשיו תורי.״ אני מתאמצת להעלות חיון קטן על שפתיי.
״יש לי רק עוד משהו אחד להגיד לך.״ הוא מחייך אליי ואני מהנהנת ומאשרת לו להמשיך. ״כשהתפכחתי ונזכרתי במה שאמרתי לך, בעיניים שלך כשהבטת בי פגועה, אני הבנתי משהו.״ הוא נע באי נוחות ואני יכולה להבחין בכך שהוא מובך. ״הבנתי שאני אוהב אותך, ליה.״ הוא מחייך חיוך רחב ומלא הקלה בעוד שהמועקה בליבי רק הולכת ומתעצמת. אלוהים, עשיתי לך משהו שאתה מתאכזר אליי כך!? הוא עשה לך משהו שאתה מתאכזר אליו כך!?
״א-אני,״ אני מגמגמת, כל המילים שהכנתי מבעוד מועד נעלמות מראשי כלא היו, אני לא יכולה להסתכל עליו ולספר לו את זה אחרי שהוא הודה בפניי על אהבתו. אני פשוט לא מסוגלת.
״זה בסדר, ליה, את לא חייבת להגיד בחזרה, קחי את הזמן.״ הוא מלטף את ידי ברוך. למה, רפאל, למה? ״עכשיו, מה רצית לספר?״ הוא מסיט קווצת שיערות מפניי אל מאחורי אוזני.
״זה לא משהו מיוחד.״ אני מכחכחת בגרוני, ״פשוט רציתי לדבר איתך על אתמול אבל אני שמחה שסגרנו את זה.״ אני נושכת את פנים לחיי כשאני משקרת לו במצח נחושה.
״גם אני שמח.״ הוא רוכן לכיווני והזיעה מצטברת במצחי, אני לא יכולה להמשיך בסיפור הזה ככה.
״א-אני חייבת ללכת לעבודה.״ אני מציבה את ידי כמחיצה בין פנינו והוא מביט בי באי הבנה ומיד לאחר מכן מחייך.
״לא אמרתם שיש לכם צהריים פנויים?״ הוא סוקר את פניי בחולמניות שמרתיעה אותי מעט, היחס שלו כלפיי השתנה כל כך במהירות, הוא עד כדי כך מרגיש אשם?
YOU ARE READING
Different worlds | גמור
Romance❞ הוא מנשק את צווארי, שוזר נשיקות קטנות וחמות, כאלה שמשאירות חותם. גם אם לא נראה לעין, אני אזכור לעולם שזה המקום בו הוא נישק אותי. הנשיקות הקטנות שלו מגיעות לאזור בית החזה שלי ואני רועדת, בעיקר מתשוקה, אבל גם בגלל שאני מפחדת. מה אם אני לא מספיק טובה...
