Different worlds | גמור

פרק 51 - ענייני אמון

ענייני אמון

״ליה, נכון?״ אני מסתובבת אחורנית אל עבר הקול הגברי שקורא בשמי לאחר שעמדתי דקות אחדות מול דלת העץ הכבדה ללא מעש. ״התבקשתי להסיע אותך הביתה.״ מביט בי אהוד, הגבר המבוגר שהכניס אותי לחרדות לפני שעות אחדות בלבד. אני מתפנה לסרוק את פניו לרגע, כל כך שונות משל אבי, איך יכולתי לטעות?
כל כך הרבה שנים עברו מאז שראיתי אותו בפעם האחרונה ואני עדיין זוכרת כל זיק בפניו, כל נים וכל קמט. ואני שונאת את עצמי על כך.
כל הניסיונות הכושלים שלי לשכוח ממנו, לנתק אותו מחיי כמו שעשה לי ולאמא בלילה אחד בלבד, מתסכלים אותי. למה אני פשוט לא מסוגלת לעשות ולחקות את מעשיו? הוא פשוט עזב, מבלי לתת הסברים, אפילו ללא פתק. הוא נעלם, התנדף מהחיים שלנו בן רגע. היו רגעים שחשבתי שעזב את הארץ מרוב כמות הפעמים שניסיתי להתקשר אליו ולא קיבלתי מענה.

״לא צריך, אבל תודה על הטרחה.״ אני מיישירה מבט אל עיניו השואלות, הרגועות. ביום בו אוכל להביט קדימה, בלב שלם ובעיניים מלאות שלווה, אדע שניצחתי. אני לא יכולה לקרוא לחיים שלי קרב, או מלחמה, אני רק יודעת להגיד שאני נלחמת בכל כוחי באף אחד. אין אשמים בסיפור, רק אני והמזל המחורבן שלי, הפה המחורבן שלי והעבר המחורבן שלי.

״בטוח? קיבלתי פקודה ברורה, גברתי.״ הוא מחייך אליי חיוך קטן ואני לא יכולה לסבול את העובדה שאדם שגדול ממני בשלושים שנה לפחות, קורה לי ״גברתי״.

״ליה.״ אני מתקנת אותו, ״ואין צורך בטרמפ... אני נשארת לכמה שעות.״

״איך שתרצי, ליה. תודיעי לי אם תתחרטי.״ הוא נד בראשו לכיווני ואני מחייכת לתודה, פונה שוב אל דלת העץ הרחבה. אצבעותיי נוקשות שוב ושוב על הדלת ולאחר דקות ארוכות היא נפתחת בפניי על ידי שרה.

״לא נסעת?״ היא שואלת אותי, שמץ של דאגה בעיניה. אני מנידה בראשי לשלילה, מנסה לעקוף אותה, להיכנס, אך היא חוסמת את דרכי. ״לא כדאי, מתוקה שלי, אלו מהרגעים שלא כדאי להתמודד מולו, תני לו להתקרר.״ היא מביטה בי בחמלה ומשום מה,הכל מה שזה גורם לי להרגיש זה זעם. מצטערת באמת שאדון ״כועס עד מאוד״ לא מוכן להתמודד איתי כרגע, מה זה, גן ילדים? עוד רגע יבקשו ממני לשבת בפינה.

״אני מכירה אותו, שרה,״ לפחות ככה אני רוצה לקוות... ״אני לא מפחדת מקצת רעש, גם לי יש דציבלים גבוהים.״ אני מתאמצת לתת לה את אחד מהחיוכים המרגיעים שלי, מבקשת ממנה בעדינות להיכנס. היא נאנחת בכבדות, נעה הצידה ומפנה בשבילי את הדרך פנימה.

״הוא למעלה, את בטוחה שאת לא רוצה לשתות איתי קפה? תני לו קצת זמן...״ היא מנסה שוב, כל מה שיגרום לי לא להתקרב לשם. מה הסיפור שלה? רבתי איתו כבר יותר מפעם אחת וקצת רוח וצלצולים לא יהרגו אותי.

״שרה, תרגעי... אני מבטיחה שאהיה בסדר.״ אני מניחה את ידי על כתפה בעדינות, מנסה לעשות כל שביכולתי בשביל להרגיע את האישה המותשת והדאגנית שמולי.