Different worlds | גמור

פרק 66 - סבתא

סבתא
Song: coldplay - yellow

אני פוקחת את עיניי ליום חדש והבטן שלי מתהפכת. אני מרגישה כאילו החיים שלי משתנים מן הקצה אל הקצה, כאילו אני חיה בתוך מערבולת.
אני לא יודעת מה צפוי לי היום, ומחר, אני פשוט לומדת לחיות את ההווה, הרי זה לא שיש לי יותר מדי למה לצפות...
אני מחייכת כשאני נזכרת בחבר הכי טוב שלי, באיך שהוא כמעט הרביץ לי כשסיפרתי לו שהתפטרתי מהעבודה ואיך שהוא התרגש איתי כשהחלטנו שנצא היום לעשות קניות לבית, הוא הציע שזה יסיח את דעתי והתרגש מעט יותר מדי כשהסכמתי. הרי זה לא שיש לי משהו יותר טוב לעשות...
החלטתי לקנות קצת דברים הביתה, ולהחליף את המיטה שלי. אני נאנחת מההחלטה הבאה שלי, לפרוע את החשבונות שלי ללימודים בשביל זה, אבל מתנחמת בעובדה שלא באמת הייתי הולכת ללמוד בעתיד הקרוב, ושאמצא עבודה אחרת.
אני יוצאת מהמיטה שלי וניגשת אל חדר המקלחת, שוטפת את פניי ותוהה איפה אוכל לעבוד.
השיחה עם איתי הזכירה לי שאני חייבת להמשיך ללכת. החיים הם כמו מסלול אחד ארוך עם מכשולים ולמרות הכל אין לנו ברירה אלא להמשיך ולהתקדם. ובכל פעם שהמחשבות שלי אפילו מעט נודדות אליו אני מנערת את ראשי ומתעסקת במשהו אחר.
הוא לא בחיים שלי עכשיו, פיזית, ועדיין נמצא בהם יותר מכל אחד אחר. איך אפשר להסביר את זה?

אני מורחת לי ולאמא חמאה על הצנימים ומתיישבת מולה לצד השולחן.
״אני מצטערת שהבהלתי אותך עם כל מה שקרה, אמא. זה פשוט ש...אני ומייקל נפרדנו.״ אני מנסה להסביר לה בפשטות בעוד שכל מילה שיוצאת מפי מכאיבה לי והיא פוערת את עיניה, מניחה את ידה על שלי בנחמה.

״למה?״ היא שואלת במהרה ואני מושכת בכתפיי.

״ניסינו, אבל זה לא הסתדר.״ אני אומרת בקצרה, חותמת את שפתיי לקו ישר בתקווה שהיא תבין שאני לא מעוניינת לדבר על זה והיא לשמחתי, רק מהנהנת ומניחה לנושא.
אני מספרת לה שהחלטתי לקנות דברים לבית והיא מגיבה בשמחה, אפילו מבקשת שאקנה לה כמה דברים למטבח ואני מהנהנת בחיוך כשאני רושמת לעצמי לעבור בפוקס הום.
״אל תשכחי לקחת את כל הכדורים, ותנוחי הרבה. עדיין כואב לך?״ אני שואלת אותה כשאני מניחה את הכלים בכיור.

״ככה ככה, אבל אני ממשיכה לקחת את משככי הכאבים, אז זה בסדר.״ היא מרגיעה אותי ואני מהנהנת, אוספת את דבריי ונועלת את הנעליים שלי בכניסה.

״אני אחזור בעוד כמה שעות,״ אני מחייכת אליה והיא מנפנפת בידה לשלום כשאני סוגרת את הדלת אחריי.
אני הולכת בשביל הגישה ומזהה את הרכב של איתי עומד בכביש מול הבית שלי, ניגשת אליו ופותחת את הדלת, מתיישבת על ידו.

״בוקר טוב לעלמת החן, איך ישנת?״ הוא שואל אותי ואני מחייכת אליו חיוך קצר.

״בסדר, בתקווה שאשן יותר טוב בעוד כמה ימים.״ אני קורצת אליו, מדמיינת את מיטת חלומותיי.