Different worlds | גמור

פרק 100 - הסתגלות

הסתגלות
Song: Bridge over trouble

״תודה, תודה שבאתם.״ אני מתאמצת להעלות על פניי חיוך קטן וסוגרת את הדלת אחרי גביהם של איתי ובועז.
זהו היום האחרון לשבעה. כל כך התעייפתי מלהנהן לתודה על ״משתתפים בצערך״. התעייפתי מלארח, מלהיראות ולהישמע בסדר. הרגעים היחידים ביום שהייתי באמת בסדר זה כשנשכבתי לישון מחובקת בין ידיו הגדולות של מייקל.
התרגלתי אל הבית הזה שוב, אל הבית שלנו.
מייקל סידר ללינוי לינה במקום אחר, והיא למזלה, קיבלה את זה בהבנה גדולה.
היא הגיעה פעם או פעמיים לשבעה, והתאמצה מאוד להיות חמודה, אבל יש לי קצת טראומה ממנה, לצערה. קשה לי מאוד לראות אותה, אפשר לומר.
אפילו טינה, גלית ושקד הגיעו. גלית הרגיעה אותי שאתחיל לעבוד ברגע שארגיש מוכנה.
משה טרח להגיע לפחות לשעה אחת בכל יום, והאהבה וההערכה שלי כלפיו רק התעצמו. הוא כאילו האבא שמעולם לא היה לי, כי האבא שכן היה, הגיע ביום הראשון לעשרים דקות ומאז נעלמו עקבותיו.
יותר טוב ככה, אני חושבת. היה לי קשה כשהוא בסביבה.
אמא שלי ספגה את הכעס שלי כלפיו במשך כל השנים, כי היא הייתה לידי לספוג אותו, והוא ברח.
לא ידעתי מה גרם לו לעזוב, וזה רק הפך את הכל להרבה יותר גרוע. כילדה קטנה מלאת תקווה שאבא שלה יחזור, נקפתי לעזיבתו סיבות מאוד מוצדקות, כי בכל זאת אהבתי אותו, ולא רציתי להאמין שהוא עזב אותנו בגלל סיבה לא מספיק מוצדקת, מה שהפיח בי אפילו יותר את הכעס כלפי אמא. לא פעם ולא פעמיים העלתי בדעתי את האפשרות שהיא עשתה משהו כל כך נורא שגרם לו לעזוב, אבל לעזאזל... אם רק הייתי יודעת.
כל כך הרבה כעס היה נחסך ממנה. הייתי יכולה לתמוך בה יותר, הרי גם היא הייתה שבורה כשהוא נעלם. אני מתכווצת בצער כשגוש הדמעות גדל בגרוני. הרוב לא הגיע לה ממני.

״את מוכנה?״ מייקל מסיח את דעתי מהמחשבות העגומות.

״כן,״ אני נאנחת. ״תודה.״ אני לוקחת מידו את עליונית הכותנה בצבע שחור, ולובשת אותה. השעה היא שעת ערב וקריר בחוץ.

״עברת את זה.״ הוא חופן את פניי בין ידיו, ושותל נשיקה מהירה על שפתיי.

״אני עוד רק בהתחלה.״ אני מגחכת, והוא משלב את ידו בשלי.

״אבל את מתמודדת מצוין, אני גאה בך.״ הוא משיב, מוביל אותי אל הרכב השחור.
״את בטוחה שאת לא רוצה שאף אחד יגיע?״ הוא שואל שוב, ואני סורקת את המדשאה הירוקה המוארת באורות של ערב עם ניצוץ אחרון של השמש השוקעת.

״כן. רק אני ואתה.״ אני מחזקת את אחיזתי בידו.
אנחנו מגיעים אל רכב מסוג ריינג׳ רובר בצבע שחור, ומייקל פותח עבורי את הדלת ועוזר לי לעלות אל הרכב הגבוה. אני מתמקמת בצד הנוסע והוא כעבור שניות ספורות מתיישב על ידי.
הרכב מותנע ומייקל מחמם אותו עבורי, כשהוא מבחין בעורי הסמור כתוצאה מהקור אליו חשופות ירכיי.
מייקל מחבר את הנייד אל המערכת וצלילים בוקעים מן הרמקולים הקטנים, אני מיד מזהה את השיר שאני כל כך אוהבת ״Bridge Over Trouble״ מתנגן.