Different worlds | גמור

פרק 63 - חשופה

חשופה

אני נכנסת אל הבית הקריר ומיד מדליקה את האורות, חולצת את נעליי ונכנסת אל המטבח. אני מרימה את הכוסות והצלחות שמפוזרות על השולחן ומניחה אותם בכיור, אשטוף אותם אחר כך... אני מעבירה סמרטוט על השולחן ומנקה את הפירורים מהעוגה החצי פתוחה, סוגרת את העוגה היבשה וזורקת אותה אל האשפה, ניגשת אל החדר שלי. אני חולפת על פני החדר של אמי ומציצה פנימה. החדר חשוך ונשימותיה הקצובות נשמעות מפעם לפעם, מוזר שהיא ישנה כל כך מוקדם. היא כנראה הייתה ממש עייפה, עוד תסמין...
אני מנערת את ראשי מהמחשבות מלאות הדאגה ומדליקה את הדוד, אכנס להתקלח בעוד שעה.
אני מחברת את המחשב אל השולחן ומנסה לרכז לעצמי מידע על הטיפולים, במידה ואכן נצטרך לעבור אותם - שאהיה מוכנה לכל תרחיש.
אני מרפרפת בעיניי על המידע הרב והראש שלי אפוף במחשבות שמסיחות את דעתי, אני קוראת את אותה שורה כבר חמש פעמים ולבסוף מתייאשת וסוגרת את המחשב. אתעסק בזה מאוחר יותר...
אני משדלת את עצמי להפסיק לחשוב על הדמות החדשה-ישנה שנכנסה היום אל החיים שלי, ללא הצלחה. מה הסיפור של השירה הזאת?
היא לגמרי בלתי ניתנת לקריאה... החזות העדינה שלה, והאדישות שלה, מראה הילדה הטובה והעישון מנגד, היא כל כך לא צפויה.

אני משחזרת בראשי את המשפטים שאמרה לי היום ומשפט אחד חרוט במוחי חזק במיוחד; ״זכית בגבר מדהים, תשמרי עליו בשבילי...״ מה זה אמור להביע, לעזאזל? היא אומרת את זה מתוך ניסיון? האם הם היו ביחד פעם? כמה קרובים הם? והכל באשמתי... יופי, ליה. גם כשהוא עדיין לא היה בחיים שלך דאגת להרוס לעצמך את העתיד.
מה הסיכויים שדווקא הילדה המסכנה שהתעמרתי בה בילדות תהיה הילדה שהוא אימץ תחת חסותו וחיזק במשך שנים?
אני גומעת את רוקי בכבדות כשאני מדמיינת את התגובה שלו, הגבר הבלתי צפוי בעליל שלי... כל כך מושך ועם זאת כל כך מאיים... אני מוצאת את עצמי לא פעם ולא פעמיים מפחדת מהתגובות שלו, וזה בהחלט לא סימן טוב.
כולם יודעים מי זה מייקל ברינסון, ואני גיליתי שאף על פי האיפוק העצמי מעורר ההשראה שלו יש דברים שהוא לא מסוגל לעמוד בפניהם, כך שהוא מאבד את עשתונותיו לחלוטין, באופן שיוצא משליטה. אני מנסה לחשוב בראשי על הסיבה לכך ולא יכולה להתעלם מהמעט שהוא חשף בפניי על העבר שלו, נראה שיש עוד הרבה דברים שאני לא יודעת וזה לא נראה מזהיר...

אני לא יכולה שלא לתהות האם עבר טראומות בעברו אך מיד מנערת את ראשי מהמחשבות האפלות... זה כל כך יכאב לי אם כן... אני אוהבת אותו כל כך, ולחשוב על המטען שהוא סוחב איתו... די, ליה! תת המודע שלי דוחק בי, את עוד לא יודעת כלום וכבר ממהרת לקפוץ למסקנות. כהרגלך. הקול הקטן ממשיך להטיח בי ואני מיד אוחזת במכשיר הקטן והלבן בין ידיי, בורחת. כמו כולם. אני מגוללת בפייסבוק, מדי פעם באינטרנט, והכתבה שתופסת את עיניי גורמת לי לפעור את פי.