Different worlds | גמור

פרק 38 - שתיים בגוף אחד

שתיים בגוף אחד

״תלכי אליו, הוא חייב לך הסברים.״ איתי מסיט את תשומת ליבי בחזרה ואני מנידה בראשי לשלילה במיידי.

״אין מצב, זה יחכה. אני איתך עכשיו.״ אני קובעת והוא אוחז את ידיי בין ידיו.

״לכי, ליה. אני צריך קצת לחשוב לבד.״ הוא מבקש ואני מתלבטת.

״אולי זה לא רעיון טוב, תן לי לעבור את זה איתך.״ אני מחבקת אותו חזק.

״את כן. אבל אני רוצה להיות קצת לבד.״ הוא מודה לבסוף ולי לא נותר לעשות דבר חוץ מלהסכים איתו, יש לו כל זכות להיות לבדו.

״אני אלך לקחת את הנייד מהחדר, תבטיח לי שתכתוב לי אם תרצה שאבוא, בסדר?״ אני שואלת בדאגה והוא מהנהן בחיוך קצר. ״הכל יהיה בסדר.״ אני מלטפת את כתפיו בנחמה וקמה מן הספה. מחייכת אליו, אני מסתובבת אל המעלית, מקווה בכל ליבי שירגיש טוב יותר...

*

אחרי שעברתי בחדר שלי לקחת את הטלפון אני ניגשת נמרצות אל החדר של מייקל, השעה היא כבר שעת לילה ותכף כבר יסגרו את חדר האוכל, ואפילו לא התקלחתי... אבל זה סובל דיחוי, אני מרגישה שאני צריכה לדבר איתו קודם. אני מחייכת במבוכה אל השומרים שלבטח כבר נמאס להם לראותי והם פותחים את הדלת. אני שומעת את רעש המים הזורמים ומניחה שהוא מתקלח, אחכה. עיניי סורקות את החדר ונתקלות בספריה קטנה, לא שמתי לב אליה עד כה. אני ניגשת אליה ומרפרפת באצבעותיי על הספרים הרבים.
יש פה רומנים, ספרי מתח ובלשות מוכרים, וזה בסך הכל סוויטה בבית מלון... אני בוחרת בספר עם כריכה אפורה, אישה מצולמת מככבת בכריכה בשני צדדיה, בפרונט ובפרופיל, אני בוחרת להתייחס לזה כרמז לכמה צדדים קיימים בדמות, מאפיין של ספרות בלשית. אני עוברת עם אצבעותיי על השם ״שתיים בגוף אחד״, עיניי מציצות בגב הספר ואני קוראת את התקציר, נשמע מסקרן. מעניין למה הספרים שאני מתעניינת בהם לאחרונה הם על תאונות מטוס וניצולים. אולי זה מראה על הפחד שלי לטוס הנה, החששות שלי היו גדולים מאי פעם כשחשבתי לעזוב את אימי לבדה בארץ, והתגלו כנכונים כשקרה מה שקרה...

אני מאמינה שלכל דבר יש סיבה, ואני חושבת שאם אקרא על האומץ של הניצולים האלה אוכל לקחת מזה דברים לעצמי, יצר ההישרדות חזק אצלם מאי פעם ובאיזשהו מקום גם אני מרגישה כשורדת במקום הזה, לפחות כך הרגשתי בהתחלה... הכל היה זר ומאיים, עולם שלא הכרתי, עולם בו לא בטחתי. הייתי צריכה להזכיר לעצמי ולו פעם אחת שזה בסך הכל עבודה, ידעתי שהנסיעה הזאת תשפיע באופן עצום על החיים שלי, אבל לא תיארתי לעצמי עד כמה. לא חשבתי כמה אני אתחזק, אפגע, אתאהב... הרגשתי איך הקשר שלי ושל איתי מתחזק בעקבות המשבר, ואיך הביטחון שלי גדל כשהתקרבתי אל מייקל. לא פעם ולא פעמיים הרגשתי קטנה על ידו, אבל בו זמנית גם חזקה.
התחושה ההיא, של הבחורה הנחשקת, זאת שעומדת על שלה וחייבת להגן על עצמה פן תקבר בין ערימות המילים הקשות, היא תחושה שלא אשכח לעולם. זה בנה את הביטחון שלי וניפץ אותו כל כך הרבה פעמים, אבל ברגע זה, כשהדברים נראים מאוזנים מאי פעם, אני מרגישה ליה חזקה בהרבה מהליה שהכרתי לפני חודשיים. מגע ידיים על עורי מקפיץ אותי בבהלה אך כשריחו המשכר חודר אל אפי אני נרגעת ומאשרת לידיו ללטף את כתפי החשופה. אני מסתובבת לפתע ומסדרת את החולצה והג׳קט.