Different worlds | גמור

פרק 23 - חרדה

חרדה

״אלין?!״ אני מביטה מופתעת בבחורה המוכרת שמסדרת את בגדיה בעודה מחדשת את שכבות האיפור שעל פניה.

״ליה, אני מה זה מצטערת שלא הספקתי להגיע, הוא לא הסכים לשחרר אותי.״ עיניה בורקות כשהיא מצביעה על החדר המקולל מאחור.

״לא הסכים לשחרר אותך.״ אני חוזרת על דבריה בכבדות כשאני מרגישה את פי מתייבש למשמע דבריה.

״הוא כל כך טוב.״ היא נושכת את שפתיה, היא עוד ממשיכה, לעזאזל?
״יודע בדיוק איפה לגעת...״ היא קורסת בחולמניות על אחת מספות העור שניצבות במרכז החדר. תאמיני לי שאני יודעת. אני מביטה בדלת הסגורה למחצה ומחוררת במבטי את העץ הלבן, הוא יודע איך לגרום לאישה לקנא, זה בטוח. ״כדאי שאני אלך, כבר מאוחר.״ היא קמה על רגליה כשהיא מסדרת את שיערה בפעם האחרונה למול המראה, ״אני מבטיחה שאפצה אותך על כך.״ היא מצביעה על כמות הצלחות שאני עומלת ומסדרת על השולחן כמו בכל פעם.
״נתראה.״ היא זורקת לעברי ויוצאת מן החדר, משאירה אותי לסדר את כל האוכל לגמרי לבדי, היא יכלה לתת לפחות יד, לא כך? אני ממהרת לסיים לערוך את השולחן הארור ולנוס על נפשי אך הוא מקדים אותי.

״תראו מי פה.״ נשמע קולו המשועשע מהקצה השני של החדר. אני מרימה את עיניי מהשולחן ופוגשת במר ברינסון לבוש בחליפה שחורה ומהודרת כשהוא ניגש אל השידה הרחבה שעומדת בסמיכות לשולחן העבודה שלו. על השידה, מסודרים בקבוקי אלכוהול מכל הסוגים והמינים, כשרק המחיר שלהם ביחד יותר גבוה מהמשכורת השנתית שלי.

״מר ברינסון,״ אני מכחכחת בגרוני כשעיניי עוקבות אחר ידו שמוזגת מעט וויסקי אל כוס זכוכית נמוכה.

״אם זה יהיה ארוך, כדאי שתקבעי פגישה.״ הוא לוגם מהנוזל החום כשחיוך צדדי נמתח על פניו,
״כמו כולן,״ הוא יורה, כשהוא לגמרי ניהנה מהעובדה שאיני יכולה לענות לו.

״אנחנו צריכים לדבר.״ אני פוצה את פי.

״דרך קיילי.״ הוא מזכיר לי כשהוא מתיישב על יד שולחן העבודה שלו, מרכיב את משקפי הקריאה שמשלימים את מראהו באופן יפהפה ובלתי צפוי, מעולם לא הכרתי מישהו שמשקפי קריאה כל כך הולמים אותו כמו לו, אך למעשה, אני לא באמת מכירה אותו. הרי מה אני כבר יודעת עליו שאני משתגעת רק מלשמוע את השם שלו? שהבטן שלי מתהפכת כשאני מרגישה אותו בקרבתי...
איני יודעת דבר מעבר לדברים הרגילים, שכולם יודעים. גסות רוחו, הכוחנות המחורבנת שלו, חוסר הרגשות המוחלט, וכמובן חיצוניותו המטריפה. שזה בעצם לא אומר עליו כלום ושום דבר מלבד עוד בחור שובר לבבות שכל אחת תתחרט שתפגוש בשעה שהוא יקח את לבה וישבור אותו לרסיסים, כמו כל שאר הגברים מהשורה. ״את עוד כאן?״ הוא מגחך כשהוא מעיין בחבילת הדפים שמונחת על השולחן בעודי מגרשת את המחשבות שמתרבות בראשי. ״קדימה, היציאה משם.״ הוא מצביע עם ידו על הדלת הרחבה כשעיניו עדיין ממוקדות בדפים הלבנים. איך לעזאזל המצב בינינו הפך לכל כך רשמי?