Different worlds | גמור

פרק 104 - מגלשה אדומה

מגלשה אדומה
Song: Here with me

״מה אתה אומר על הצבע הזה?״ אני מסובבת אל איתי את הנייד בעודו מייבש את הכוסות שיצאו ממדיח הכלים.

״איכס, לא.״ הוא מבטל את הצבע המאתיים שהראתי לו. אני לא מבינה, הוא לא רוצה צבעים בחתונה?

״אז אולי תכוון אותי כבר?״ אני נאנחת בתסכול, מתיישרת על כיסא הבר הלא נוח וממשיכה לחפש גוונים חדשים.

״זאת היא, לא?״ אני שומעת לפתע לחשושים מהצד.

״כן, כן. בוודאות. אני מזהה אותה מהעיתונים.״ משיב קול חדש, ואני ממשיכה להביט בנייד, אך אוזניי קרויות.

״לא כזאת יפה...״ הקול הראשון מהרהר, ואני זוקרת את גבותיי בחיוך. מה שקנאה עושה לאנשים...

״כן, לא ברור מה הוא עושה איתה, הקודמות שלו היו פי אלף עליה.״ הקול השני מתחיל להיות צווחני באוזניי.מאני מתלבטת אם להגיב או להתעלם, אך איתי, שמביט בזוג הרכלניות ההן במבט מזלזל, משיג אותי.

״קודם כל, אני לא יודע אם העיניים שלכן בראש או בתחת אבל היא אחת הנשים היפות שתראו בחיים שלכן. דבר שני, יופי זה לא הכל, אבל כנראה שאתן לא יודעות את זה כי אין לכן יותר מדי בפנים, ופעם הבאה שאתן מרכלות תנסו לעשות את זה בטאקט ובשקט זוג משועמ-״ אני נוגעת בידו, עוצרת בעדו מלהמשיך כשאני מרגישה שהוא מתחיל להגזים ושאנשים מסתכלים עלינו, אז הוא משתתק ומסתובב אליי.
אני מביטה בזוג הרכלניות במבט מרוצה, כשהן מאדימות ופונות ללכת מהבושה, מזהה את הסינרים על מותניהן ומבינה שהן עובדות חדשות כאן, כנראה בגלל זה איתי הרגיש בנוח להעמיד אותן במקומן.

״תודה שהגנת עליי.״ אני מחייכת אליו, והוא מניח כוס יבשה ולוקח אחת אחרת.

״הייתי עושה את זה שוב, זוג מגע׳ולות.״ הוא מדגיש את האות ע׳ במשפט ואני מצחקקת.

״זה לא חדש לי, אני באמת שונה ממייקל בנוף.״ אני מושכת בכתפיי, ואיתי משליך את המגבת על הדלפק במחאה.

״טוב, עכשיו את ממש מדברת שטויות. אם כבר, אני לא בטוח שהוא ברמה שלך.״ איתי מהנהן, ואני זוקרת גבה, נו בחייאת, הרי ידוע שהוא מת עליו, אם לא יותר ממני.

״טוב, אחי.״ אני נדה בראשי, ואיתי מגלגל את עיניו, אך שותק. הוא יודע שאני יודעת שהוא משקר.

״ברשותך, אחזור לעבודתי, גברת ״חבר שלי הוא הבוס אז אני לא צריכה לעבוד.״ היקרה.״ הוא עוקץ אותי, ואני פוערת את פי וזורקת על גבו את המגבת.

״אידיוט.״ אני ממלמלת תחת אפי, וחוזרת לחפש צבעים למפות השולחן.

*

כעבור יומיים

במהלך היומיים האחרונים מייקל היה פשוט קוץ בתחת אחד גדול.
ככל שהשעות עברו והיום הארור התקרב, ככה הוא נהיה יותר ויותר בלתי נסבל. אני נשבעת שמגיע לי פרס נובל על יכולת ההכלה העצומה שהפגנתי כלפיו. פשוט נשכתי שפתיים והנהנתי, בידיעה שכעבור כמה שעות הוא ינשק את שפתיי ויתנצל על ההתנהגות שלו מוקדם יותר, וכן הלאה.
הייתי כזו גם, כשהמצב של אמא הלך והתדרדר. נהייתי רגישה ועצבנית, מתוחה ועצובה.
אני מבינה את זה, ואני כואבת את כאבו גם בעצמי, לכן פשוט ספגתי את זה בשקט.
אני דוחפת עוד זוג תחתונים ליתר ביטחון, וסוגרת את המזוודה מסוג טרולי שארזתי לקראת הטיסה שתצא ממש בשעות הקרובות.
אני מסמנת על הרשימה ששרבטתי על דף נייר את כל אשר לקחתי, וכשאני נזכרת שלא לקחתי פדים אני ניגשת אל חדר המקלחת ולוקחת את החבילה החצי ריקה, מכניסה אותה אל תא המזוודה החיצוני.
אני צריכה לקבל, זאת אומרת, הייתי צריכה לקבל כבר לפני כמה זמן, אבל המחזור שלי לא סדיר. בהתחשב בתקופה האחרונה, אני לא מופתעת שהוא מאחר. אך אני חייבת להיות מוכנה לכל מצב. רעשים יוצאי דופן בוקעים מן הבטן שלי, וכשאני מרגישה את קיבתי צורבת מבפנים אני מניחה את ידי על בטני בלחיצה חזקה, בתקווה שזה יקל על התחושה הנוראית. הצריבה מטפסת במעלה הוושט שלי, ואני אוחזת בפי, רצה במהירות אל השירותים ומקיאה את כל תכולת קיבתי אל האסלה. הפעם זה לא נמשך יותר מדי, והתחושה הרעה עוברת מיד לאחר הגל הראשון. אני מתרוממת על רגליי בחולשה קלה ושוטפת את פי ופניי. לעזאזל, אני כבר מפחדת שמשהו לא בסדר. חשבתי שהפעם שעברה הייתה בגלל האלכוהול, אבל אחרי עכשיו, אני כבר לא בטוחה יותר. אני שונאת להקיא, ולא רגילה להקיא לעיתים קרובות, טוב, לפני שפגשת את מייקל ברינסון תת המודע שלי מתגרה בי ואני מתעלמת מכך, עדיין נכנעת לתחושה המדגדגת שמשהו בטוח לא בסדר.
אני מורידה את המים כמה פעמים, וסוגרת את מכסה האסלה ומתיישבת עליה לאחר שצחצחתי את שיניי.
אני נושכת את שפתיי ומגוללת את התקופה האחרונה. אני לא אוכלת מספיק, אבל בכל זאת משמינה, מקיאה לעיתים בבקרים, עייפה יותר מבדרך כלל והראש שלי כואב יותר מתמיד. אוי, אלוהים.
אני מנערת את ראשי, זה לא אפשרי. זו לבטח רק התקופה המזורגגת, אין מצב... זה לא ייתכן. אני מנסה להיזכר בפעם האחרונה שקיימנו יחסים לא מוגנים, ועולה לי רק פעם אחת, הפעם היחידה. לפני פחות מחודש בערך, באותו היום בו ניהלתי את השיחה ההיא עם שרה. לעזאזל, איך יכולתי לשכוח? איך יכולתי להיות כל כך חסרת אחריות?
אל תמהרי לקפוץ למסקנות. תת המודע שלי מתרה בי, ואני מהנהנת. נכון, יכול להיות שזה בכלל לא זה. אני לא יכולה לחשוב על זה עד שלא אדע בוודאות.