Different worlds | גמור

פרק 81 - אפס בעיות

אפס בעיות
Song: Happier than ever

דפיקות לב מהירות. זיעה. מחשבות נעות מצד לצד ומתנגשות בדפנות ראשי, מזעזעות אותו, מנדדות את שנתי.
אני מתיישרת לישיבה ונתקפת סחרחורת קלה. היד שלי נשלחת אל הנייד שמונח על השידה, השעה רק אחת לפנות בוקר, הלכתי לישון מוקדם. לפחות ניסיתי.
כשאני ישנה, המחשבות פחות מוגדרות, אני לא בתודעה, משהו מציק לי כל הזמן, אך איני יכולה לשים עליו את האצבע. ובמצב ערות, אני יודעת בדיוק מה מפריע לי. וזה הכי נורא, כי לבעיה מגיע הפיתרון, והפיתרון יוצר בעיה. רוטינה.
אני מחייכת לאור ההודעה של איתי, ששואל לשלום אימי ולשלומי. אני מקלידה תשובה יבשה וממהרת לשנות את הנושא אל בועז. אולי לפחות למישהו מצליח... אני מכבה את המסך ומתכוונת לצאת מהמיטה, אך הנייד שלי רוטט. איתי מיד מחזיר תשובה ואני נדה בראשי, הבחור הזה אפילו עוד לא הלך לישון בעוד שאני סיימתי עם שנת הלילה שלי להיום.
אני שואלת אותו איפה הוא, והוא רושם לי שם של מועדון מוכר. שאלתי אם בועז איתו, וקיבלתי אימוג׳י שובב. לפחות זה...
אני מאחלת לו ליהנות, מצרפת אימוג׳י של החזקת אצבעות והוא משיב לב ומתנתק מהצ׳אט.
אני נאנחת, צעירים אחרים יוצאים לבלות, חסרי דאגות, ואני מרגישה כאילו אני צב בן מאה. הניסיון שלי לא רב, אבל יש ממנו מספיק בשביל להתעייף כבר בגיל עשרים ושלוש.
אני עוד בתחילת דרכי, אני יודעת. אבל כרגע כל מה שאני צריכה... זה קפה.

אני מפהקת כשהקומקום מעלה אדים, ומדפדפת בפייסבוק, אך אני לא מצליחה להתמקד אפילו בכתוב.
האצבע שלי מחליקה בהיסח הדעת אל הוואטסאפ ואני כבר בצ׳אט עם מייקל, מקלידה.

׳ער?׳

אני גומעת את רוקי, כאילו שהוא יענה לך בשעה כזאת... וזה לא שהוא מעוניין לדבר איתך כרגע, אפילו פנים מול פנים הוא נמנע ממך. תת המודע שלי מטיח והאצבע כבר לוחצת על ׳מחיקת הודעה בעבור כולם׳, תתאפקי, ליה. תני לו זמן. אל תעיקי. אל תרדפי.

אני מוזגת את המים הרותחים אל הספל ומערבבת את העיסה השחורה. הטלפון שלי רוטט בידי. אני מביטה במסך המואר, ומופתעת לראות את השם של מייקל על הצג, ממהרת להיכנס אל הצ׳אט.

׳מה מחקת?׳

למה הוא ער? אני נאנחת... הוא מסתיר משהו, הוא הרי היה כל כך עייף, למה הוא לא ישן?

׳למה אתה ער?׳

אני מחזירה במהירות, הלב שלי שוב דופק. אני מרגישה שיש מתח בינינו.

׳תעני.׳

הוא מחזיר, ואני מגחכת כשאני יכולה לדמיין אותו עומד כאן לידי ונוזף בי עם הקול העצבני והנמוך שלו, ביחד עם לסתותיו החשוקות. הלוואי שהיה כאן לידי...

׳שאלתי אם אתה ער, אבל התחרטתי.׳

אני משיבה בכנות, והבטן שלי מתהפכת כשהוא מקליד.