Different worlds | גמור

פרק 26 - כורדים עם חוסר בG6PD

כן... אני כרגע ביום האחרון בטיול השנתי ונקעתי את הרגל בדיוק כשירדתי מהאוטובוס למסלול, מזל נאחס.
ולכן, אני יושבת 4 שעות באוטובוס וזה מעניק לי המון זמן לכתיבה, כואב ונחמד בו זמנית לא כך?

אז... לפרק.

כורדים עם חוסר בG6PD

עיניי נודדות מהחלון הימני לשמאלי כשהנוף מתחלף לנגד עיניי ומעט עושה לי סחרחורת.
אני יושבת על יד איתי בלימוזינה השחורה שלמולי מר ברינסון וקיילי, שום רחש לא נשמע, רק צלילי הנשימות שלנו, ראשי אפוף במחשבות ודעתי מוסחת בקלות כשאני מביטה בעצים שנעים במהירות בזה אחר זה על המדרכה. אני נאנחת חרש, מנסה לדמיין את הערב. הוא לא נשמע מרנין במיוחד, לבלות ערב שלם בשמלה צמודה וקצרצרה שבאופן מוזר מעט לא נוחה לי, כשאני לא שוכחת את העובדה שזה כולל את שני האנשים האחרונים שרציתי לראות - קיילי ומייקל.
אני מעבירה את עיניי אליה, ראשה מושען על ידה הימנית שנחה על החלון, כשהיא בדומה לי, מביטה אל האופק. אני סורקת אותה, השמלה הבורדו מחמיאה לה, היא צמודה במקומות הנכונים ומבליטה את קימוריה הנשיים לטובה.
היא יפהפייה. אני נאבקת בעצמי אך לא יכולה לעצור את עצמי מלהביט בו. הוא לבוש בעוד אחת מהחליפות השחורות ההן, כשהוא מפיץ סמכותיות ושליטה לכל עבר. הוא, בשונה מאיתנו, נשען אחורנית על ריפוד העור כשעיניו עצומות בחוזקה מה שגורם לכיווץ מעניין וייחודי להיווצר במצחו, הוא מתוח, אני רואה את זה. עיניי נודדות בחזרה אל החלון כשאני מתאמצת לא להיזכר במילותיו הקשות. בכל פעם כשאנחנו רבים, אני לוקחת איתי שלא ברצון, כמה מילים מדבריו וחורטת אותם בראשי. מילים קשות ונוראיות, שמטרתן להזכיר לי עם מי יש לי העונג, גבר עוצמתי ויפהפה שהמילים אהבה וזוגיות לא נמצאות אצלו בלקסיקון, אך לצערי, זה לא עוזר ולו במקצת.

דלת הלימוזינה השחורה נפתחת בפנינו ומר ברינסון צועד החוצה כשקיילי מיד אחריו. איתי ואני משתרכים מאחור וכשרגליי ננעצות בשטיח האדום והיקר, אני מסתנוורת מאורות לבנים וחזקים שמגיעים מכל עבר. פלאשים של מצלמות ומיקרופונים נקרים בדרכי, מנסה להתמקד בגבו הרחב של מייקל כשהוא צועד בנינוחות על השטיח אל עבר הכניסה. אני סורקת את סביבתו, כמה כתבים וצלמים מערוצים שונים ומתחרים מנסים לדלות מאיתנו מעט מידע על האיש המוכר בעולם העסקים, אך הוא ממשיך בדרכו בשתיקה מבלי להיענות לבקשותיהם, והוא אפילו לא הועיל בטובו לדחות אותם בנימוס.

*

אני נאחזת בחוזקה בזרועו של איתי כשאני מביטה אל הדוכנים הרבים שמשתרכים בזה אחר זה לרוחבו של האולם העצום שנגלה לפניי, תקרה גבוהה שמקנה לחדר אקוסטיקה מיוחדת ופסיפס יפהפה על הקירות, אני מרפרפת בעיניי על הדוכנים העמוסים בכל טוב כשאני אוחזת בבטני המקרקרת, הכל כאן מגרה כל כך. אני נעצרת לרגע, כשהאדם השלישי לוחץ את ידיו של מר ברינסון בעוד שקיילי לא מאחרת להציג את עצמה בפניו, אני ואיתי עומדים בשתיקה מאחור כשאנחנו ממשיכים להתפעם מכמויות האוכל המפוזר בדוכנים השונים, מאכלים מגרים מכל המינים והסוגים ואני לא יכולה לבחור מאיפה להתחיל.
״איתי, ליה.״ מנידה קיילי בראשה לכיווננו בנימוס, על מי את עובדת, אישה!? ״אתם יכולים ללכת ולהתכבד לכם, ניפגש כאן בעוד כארבעים דקות.״ היא מחייכת אלינו כשהיא פונה לדרכה בעקבות מייקל שהולך ונעלם בין האנשים המכובדים.