Different worlds | גמור

פרק 88 - שני עולמות

שני עולמות
Song: יש שמים מעליי - אביתר בנאי ואביב גפן

נ.מ מייקל

אני לא יכול יותר, אני כל כך אוהב אותה, אבל היא משגעת לי את כל הרוחות. אני מרגיש שאני נחנק, בחיים לא הייתי בקשר כזה אינטנסיבי לטווח הארוך. הנסיעה הזאת... היא הזכירה לי מה זה להיות רוח חופשייה, פתאום נזכרתי איך זה לנהל את הכל ביד רמה ללא כל דחיות או הסחות דעת. ליה... היא, היא מחלישה אותי ומחזקת אותי באחת. בתור איש עסקים... לעזאזל, אני קורס בגללה. היא פשוט משחקת תפקיד ראשי במחשבות שלי כל יום כל היום. ובתור מייקל, מייקל הבן אדם, מייקל הילד והאדם המבוגר, היא פשוט כל כך משנה אותי... לטובה. היא מחזקת אותי, מוציאה ממני צדדים שלא ידעתי שקיימים בי.
אני לא יודע אם אני אוהב את זה...
לאף אחד לא הייתה כזו השפעה עליי בעבר, אני מרגיש שאני מאבד את זה.
הבחורה הזאת גרמה לי לעלות על המטוס הראשון לארץ רק כי הרגשתי שהיא במצוקה, הבחורה הזאת גרמה לי לעצור הכל, לקטוע בחוסר מקצועיות מוחלט צעד שאני מתכנן כבר זמן רב, רק בשבילה.
זה מסכן אותי, אנשים בעולם הזה דורסניים כל כך. הם רק מחכים לרגע בו אראה מעט חולשה, בשביל לטרוף אותי.
בניתי את התדמית שלי לא לחינם, כל הרוח והצלצולים האלו בחדשות סביבי, כל החוסר עניין שאני מראה כלפי הסביבה... אני משדר כוח. והיא... היא הגיעה ומסובבת לי את הראש לחלוטין.
אני שונא את זה.
במשך כל החיים שלי למדתי ליהנות מהעבודה שלי, ומההתפתחות שלי. זה הפך להיות כל החיים שלי. כל הנשים... האלכוהול, אלו רק דרכי מפלט לשחרר את כל המתחים שהעבודה אוגרת.
זה אתגר אותי... להגיע למקום שהגעתי אליו היום, ועכשיו ליה מאתגרת אותי. פתאום היא לקחה לי את העיניים וצבעה אותן בצבעים שלה.
כל מה שאני רואה לנגד עיניי זו היא, ופעם זאת הייתה ההצלחה.
זין.
בדרך חזרה היו לי כמה שעות טובות לחשוב.
הגעתי למסקנה שאני לא יכול להשאיר את כל מה שבניתי מאחור בגלל מישהי שנכנסה לחיי רק לפני חודשים ספורים.
אני לא אוותר עליה, אני לא מסוגל לוותר עליה.
אבל אני חייב לנתק את ההשפעה שלה עליי. אני חייב להתקשח מולה, היא הופכת אותי לנמושה.
אני רוצה להיות עדין איתה, אני אוהב את עצמי כשאני איתה, אבל זה פוגע בי.
זה לא משנה את זה שאני מאוד דואג לה, דואג לה בטירוף.
מה שהיא עוברת... מסכנה שלי, היא הגיבורה שלי. אילו רק יכולתי לקחת את הסבל שלה מבין הידיים הקטנות והעדינות שאני כל כך אוהב, אבל אני לא יכול.
היא צריכה אותי, והיא מצפה ממני שאהיה שם. ואהיה. אעשה כל מה שיגרום לה להרגיש יותר טוב.
אבל לא על חשבוני. לא על חשבון ההתפתחות שלי ולא על חשבון ההצלחה שלי, גם אם זה אומר לקבל ממנה סטירה או שתיים.
אני יודע שהגזמתי, הוצאתי את המפלצת מולה, גרמתי לה להרגיש שאנחנו זרים לחלוטין, אבל זה גם חלק ממי שאני. ונראה שהיא שכחה את זה, את החלק הזה בי.
אולי לא הייתי צריך לעשות את זה ככה, לא הייתי צריך לאיים עליה במשהו שלעולם לא אוכל לקיים. לפעמים הכעס שלי מנהל אותי, פעם זה עוזר ופעם זה הורס לי. בזוגיות, למדתי שזה לא יכול לקרות. ואני עדיין חוזר על אותן טעויות מזורגגות. היה אסור לי לעשות את זה, היה אסור לי לפתוח לה דלת לעזוב אותי.
אני רואה אותה קורסת לי מול העיניים ובא לי להרוג מישהו. היא בקושי אוכלת, אני ממש יכול לראות את הכתפיים הקטנות שלה קורסות תחת הלחץ. ואיפה אני? אלפי קילומטרים ממנה.
אני כזה מניאק.
אבל אני לא יכול.
אני לא יכול לעצור עכשיו.
אני כל כך קרוב למטרה שלי, אני כל כך קרוב לפריצת הדרך הכי גדולה שלי בתחום העסקים.
אני מנסה ליצור מונופול, ואני בדרך להצלחה.
העסקים שלי בשיא, המניות שלי שוות הון, אני שולט בעולם ההיי טק, אבל אני עדיין לא שבע.
ליליאן... המניות שלה, לעזאזל. הבחורה הזאת חכמה מדי בשביל למכור לי אותן.
הבאתי אותה איתי כי אני לא יכול להרשות לעצמי לעצור עכשיו, אני לא יכול לחזור אלף צעדים אחורה, אבל זה בדיוק מה שעשיתי עם ליה.
אני מרגיש שהיא מרוחקת ממני, ראיתי את זה בעיניים החומות והנוצצות שלה כשהיינו מחוץ
למסעדה.
אני שונא את עצמי על זה.
״הכל בסדר?״ קולה של ליליאן מחלץ אותי מהמחשבות המדאיגות על ליה.
אני חייב להתנתק ממנה עכשיו, אני צריך לחשוב בבהירות כשאני פועל מול ליליאן.