Different worlds | גמור

פרק 1 - שתי רגליים שמאליות

היי מהממות, אז לפני הכל, אני מבטיחה שהכתיבה משתפרת עם הפרקים, אני משכתבת אותו מכף רגל ועד ראש, אז אני מקווה שלמרות הכל תתנו לסיפור הזדמנות, ושתתאהבו בו בדיוק כמוני.
עם הפרקים גם כמות ההצבעות עולה, חכו בסבלנות, יש למה לצפות ;)
*****בנוסף, יש המון ספויילרים בתגובות, אז למי שלא רוצה לגלות דברים טרם הגיע זמנם, מומלץ לה לא לקרוא תגובות****

שתי רגליים שמאליות
Song: Maroon 5 - maps

״רגל ימין, רגל ימין,״ אני ממלמלת אל עצמי בעודי עומדת מול דלת הכניסה החשמלית. 

״את מוכנה להתקדם כבר?״ נשמע קול גבוה מאחורי לפתע.

״כן, סליחה.״ אני ממהרת להשיב בחיוך מתנצל וזוכה למבט מזלזל מהבחורה. אני מכווצת את גבותיי וממהרת לזוז ממקומי, מניחה לבחורה לעבור. ״אוקיי,״ אני ממלמלת מרוגשת, שואפת שאיפה עמוקה לריאותיי וצועדת צעד אל עבר הדלת שנפתחת בפניי, מרגישה את משב הרוח הקריר מן המזגן שבפנים, ועוצרת. ״בהצלחה לי.״ אני מאחלת לעצמי, מרימה את רגלי הימנית ונכנסת אל הבניין, אך לצערי הרב איני שמה לב למדרגה הגבוהה בכניסה שגורמת לי למעוד על ברכיי, על רצפת הזכוכית היוקרתית שיש בבניין ולעיניי כל העובדים. ״לעזאזל איתי,״ אני נוזפת בעצמי, קמה על רגליי. ״את כזאת מרושלת, ליה.״ אני חושבת בליבי, ולמה לעזאזל אין שלט ׳זהירות מדרגה׳?!
אני מרימה את מבטי מהרצפה, מצליחה להבחין בכמה מן העובדים והעובדות מגחכים. לחיי מתחממות ממבוכה ואין לי שום ספק שאני מסמיקה. אני משפילה את מבטי אל ברכיי השורפות, לא מופתעת לגלות שפשוף קטן בכל ברך, אך ממשיכה ללכת, מנסה לא למשוך יותר מדי תשומת לב. מה חשבתי לעצמי כששמתי מכנס קצר?
אני לוחצת על כפתור המעלית שיחסית למעלית גם היא לא פחות מיוקרתית, וכמה שניות לאחר מכן היא נפתחת בפניי. אני צועדת פנימה, נבהלת למראה כל הכפתורים הרבים שעל קיר המעלית, מהססת, מנסה לחשוב לאיזה קומה אני צריכה להגיע. קומה עשרים? לא נראה לי, אולי לקומה ארבע?

״צריכה עזרה?״ אני מסיטה את מבטי אל מקור הקול, מביטה בבחור נמוך הקומה שנכנס אל המעלית.

״אני אשמח,״ אני מחייכת לעברו, ״אתה יודע באיזה קומה מתקיימים ראיונות העבודה?״

״קומה חמש עשרה.״ הוא עונה באדיבות ואני מהנהנת לתודה, לוחצת על הכפתור. כל קומה שאנחנו עוברים, בטני מתהפכת יותר. בואו נקווה שהיום ימשיך יותר טוב ממה שהתחיל.

לבסוף אנחנו מגיעים אל הקומה המיוחלת, ואני יוצאת מן המעלית, מתפעלת מכמות היוקרה שיש במקום הזה.
כל הרצפה עשויה זכוכית חלבית חלקה ונקייה, ספות עור מפוזרות בכל הקומה, שולחנות עץ קטנים עם עציצים פורחים, כוסות מים, קנקנים מזכוכית ושלא נדבר על כמות המשרדים שיש כאן. ואיכשהו עדיין, הכל נראה כל כך מסודר ומצוחצח.