Different worlds | גמור

פרק 5 - אי הבנה

אי הבנה
Song: Cuco - Lover Is a Day

״תודה,״ אני מגרדת בעורפי, מנסה לגבש בראשי תכנית בריחה.

״אבל תכנסי, אני אשמח לדבר איתך.״ היא מחייכת אליי חיוך לא נחמד במיוחד.

״אני לא חושבת שזה פתוח. נוכל לדבר בפעם אחרת,״ אני מחייכת קלות, מעניין על מה היא רוצה לדבר...

״מפתיע, אבל הוא דווקא פתוח.״ היא לוחצת על הידית, פותחת את הדלת ושולחת אליי חיוך קצת... שחצני?

״תסלחי לי על השאלה, אבל אנחנו מכירות?״ אני שואלת בעודי מתיישבת מולה.

״אנחנו עוד נכיר,״ היא קורצת לי ואני מכווצת את גבותיי בחוסר הבנה, אוקיי גברת קריפית.

״על מה רצית לדבר? אני פשוט די ממהרת...״ אני מרגישה זוועה ועייפה נורא.

״תשמעי, אני יודעת שראית אותנו בצהריים.״ היא מיד מתחילה ואני מגחכת בראשי על כמה ששניהם מאוד ישירים.

נחמד לדעת.

״אני-״

״-בבקשה ממך אל תכחישי, זה רק יעכב אותנו כאן,״ היא קוטעת אותי וחותמת את שפתיה.

״תסלחי לי אבל אני די ממהרת,״ אני משנה נושא בשנית וקמה ממקומי, כבר ניהלתי שיחה כזאת היום.

״אנחנו תכף נסיים, שבי.״ היא דורשת ואני מעקלת את גבותיי בכעס, היא קצת תוקפנית הייתי אומרת.
אבל אני כל כך תשושה ועייפה שאני נאלצת להסתפק בלשבת בחזרה, כעוסה.

״אני מבקשת ממך בכל לשון של בקשה, בתור אישה לאישה, שזה לא יצא החוצה.״ היא מתחילה להתחנן לפתע, למה כל כך חשוב לשניהם שזה לא יצא החוצה?? הם לא ביחד או משהו? בעצם, הוא הבוס והיא חלק מהעובדים. אולי זאת הסיבה.

״את יכולה להיות רגועה, שפתיי חתומות.״ אני מותחת חיוך מאולץ על שפתיי, מרגיעה אותה.
הדבר האחרון שאני אעשה זה אחבל בקשרים של אנשים. בכל זאת, אלו החיים שלהם, שיעשו כרצונם.

״שמחה שאנחנו מבינות אחת את השנייה,״ היא קמה מיד ממקומה וכך גם אני.
״נעים להכיר,״ היא פורסת חיוך יפהפה על שפתיה, מושיטה את ידה ללחיצה.
עכשיו נזכרת?

״גם לי.״ אני משקרת במצח נחושה, וחסרת סבלנות, לוחצת את ידה. היום הזה התיש אותי יתר על המידה.

״אני גאיה.״ היא מציגה את עצמה ואני משיבה בהנהון קצר, השם הזה מוכר לי להחריד.

״ליה.״ אני ממלמלת בתגובה, ממהרת לאסוף את דבריי.

״ותתרחקי,״ החיוך שעל פניה נעלם כלא היה, ככה פתאום, בעודה מתקרבת אליי באיטיות.

״סליחה?״ אני שואלת, נעה באי נוחות.

״ממנו,״ היא מחדדת, שולחת את אצבעותיה אל שיערי וממוללת את השיערות החומות בין אצבעותיה. אני מתעננת וממהרת להתרחק ממנה, יש גבול לכמות השטויות שאני מוכנה לשמוע ביום אחד, מה, אנחנו בגן?