Different worlds | גמור

פרק 73 - הלם

הלם
Song: דיקלה - בדידותי הנהדרת

״ליה,״ נשמע במעורפל קול מוכר. ״ליה,״ אל הקול מצטרף מגע ידיים מחוספסות וגדולות.

״מממ...״ אני גומעת את רוקי ומסתובבת על הצד השני, עפעפיי כבדים על לחיי.

״את צריכה לקום, לך ולאמא שלך יש פגישה אצל הרופא, זוכרת?״ קולו העדין ממשיך לזמר באוזניי ואני מעפעפת בעיניי, מנסה להתרגל אל האור.
אני נדרכת כשאני נזכרת מה מחכה לי היום, והרצון לחזור ולהמשיך לישון כמעט מצליח לגבור עליי.
״קדימה יפהפייה, קומי.״ הוא הופך חסר סבלנות קמעה ואני מהנהנת בעייפות ומתרוממת לישיבה, השיער שלי מבולגן על פניי.
״את רוצה להתקלח?״ אצבעו מרפרפת על פניי כשהיא מסיטה את השיער הסורר אל מאחורי אוזני.

״לא יודעת.״ אני חותמת את שפתיי, הגרון שלי יבש וקולי עוד צרוד מהשינה, מה שגורם לו לחייך.
״תתקלחי, מסריחונת קטנה.״ היד שלו טופחת על ירכי ואני זוקרת את גבותיי.

״אני מסריחה?״ אני מצמצמת אליו את עיניי והוא שותק, רק רוכן לעברי. אפו נצמד ללחיי והוא שואף שאיפה עמוקה פנימה, מסניף אותי.

״אף פעם לא.״ אני מרגישה את הבל פיו בריח מנטה על עורי והצמרמורת הנעימה ההיא חולפת בגבי, גורמת לי לרצות לאחוז בחולצתו ולמשוך אותה, לאחד את שפתינו.
״בוקר טוב.״ הוא מוסיף, נושק ברפרוף ללחיי ומתרחק, מתרומם על רגליו.
״יש ארוחת בוקר, אני רוצה שתספיקי לאכול לפני שנצא.״ הוא אומר כבדך אגב ואני מנידה בראשי.

״אני לא רעבה.״ אני מודה והוא נאנח בחדות.
״אבל אני אוכל קצת, שתרגע.״ אני מכריזה, בוחרת לא לשגע אותו יותר מדי. הוא בכל זאת עומד במצב לא נעים.
אני מנסה לדמיין את עצמי צריכה לעמוד בסיטואציה שכזו... כשבן הזוג שלך מגיע עם חבילה מוזרה, עבר עם סיפורים שכאלה, מה אני הייתי עושה? באיזו נקודה לגעת ובאיזו לא? באיזה דרך הייתי מצליחה להביע את הדאגה שלי?
אתמול, לפני שנרדמתי, ראשי היה אפוף
במחשבות מהסוג הזה. הבנתי כמה אני סותרת את עצמי מבלי לשים לב, כמה אני מקשה עליו. אז החלטתי לשחרר קצת, לוותר על הצורך לשלוט בכל דבר שקשור אליי, אף על פי שגם הוא בהחלט צריך לעשות את זה בעצמו.

״את מתכוונת להמשיך לשבת עוד הרבה? השעון מתקתק.״ הוא נוזף בי ואני נאנחת. עם כמה שאני רוצה לדחות את הקץ, אני צריכה להתאפס על עצמי, הרי לאמא שלי בטח הרבה יותר קשה עכשיו.

*

״תודה על הכל, אהוב שלי.״ אני נושקת ארוכות לשפתיו, ואימי כבר יצאה מהאוטו, מחכה לי על המדרכה. אני פונה לפתוח את הדלת אך ידו עוצרת אותי ואני מסתובבת אליו עם חיוך לחוץ. הוא מביט בי בשלווה וידו נשלחת אל לחיי, מרפרפת עליה בעדינות, שולחת זרמים שמרפים את שריריי באופן אוטומטי, מרגיעים אותי.