Different worlds | גמור

פרק 110 - אכזבה וזיכרון

היי, לא להאמין שהמצב כה התדרדר. אהובות יפות שלי, שבה ומזכירה כי אני פה בשבילכן, לכל דבר שהוא, אל תתביישו! התלבטתי אם להעלות פרק, בתקופה האחרונה כל דבר הנעשה בשגרה מרגיש כבר לא נכון, לא מרגיש בנוח לצחוק, לחייך, לשמוח, לקרוא... אבל הרגשתי שהכי נכון זה גם להיאחז קצת באסקפיזם ובדברים שעושים לנו טוב. אולי הסיפור של המציאות שלנו כרגע עגום, אבל הסיפור של מייקל וליה, שקרוב מתמיד להסתיים, אולי עגום פחות, ולפעמים כיף להיאחז בסיפורם של אחרים.
אבין את מי שלא מרגישה בנוח לקרוא כרגע, הספר הזה לעולם יחכה לכן.
אוהבת המון, אלה❤️

אכזבה וזיכרון
Song: יהיה טוב

״היא עבדה בחברה בישראל. הכרתי אותה כשהצטרפה למשלחת באיטליה.״ מייקל עונה באדישות, ואני מנצלת את הרגע בשביל לסרוק את פרופיל פניו היפהפיות. לסתותיו המהודקות זזות כשהוא מדבר, והוא מלקק את שפתיו, לוגם מכוס היין שלו. אני מנסה להדוף את המחשבה על כך שהייתי רוצה ללקק את שפתיו בעצמי, אל ירכתי מוחי.

״או,״ אביו של מייקל מתענן. ״אז בעצם, אלו היו יחסי מרות?״ הוא מביט בי בחדות, ואני משתנקת, כמעט נחנקת מהלימונענע שלי. אני לא מבינה... ההורים שלו הציבו לעצמם מטרה לגרום לי להרגיש אי נוחות ועליבות במשך כל הערב?!

״זה לא ממש היה כך, מר ברינסון.״ אני מכחכחת בגרוני, מניחה את הכוס הגבוהה על השולחן.
״נכון, עבדתי תחתיו, אבל היחסים בינינו התפתחו לאט לאט, וכשהיחסים בינינו התחילו להיות מעבר ליחסים מקצועיים, התפטרתי.״ אני מספרת אמת חלקית. אולי זו לא הסיבה בגללה התפטרתי, אבל זה בהחלט קרה יחסית בתחילת היחסים שלנו, אם משמיטים את יחסי הקור-חום שלנו באיטליה.

״אני מבין,״ הוא מהנהן לאיטו, ניכר כי התשובה שלי לא מספקת עבורו, אך הוא שותק, מרים את כוס היין אל שפתיו. נראה כי כולנו בורחים אל המשקאות שלנו במקום לומר את שעל ליבנו. לעזאזל, שהארוחה הזו תיגמר כבר.

*

״מייקל, אתה רוצה לספר לנו למה אני צריכה לגלות שהבן שלי וחברה שלו בהיריון מהתקשורת?״ אימו של מייקל פוצה את פיה לאחר כמה דקות ארוכות בהן אנחנו אוכלים בדממה, ואני משתנקת בעודי לוגמת מהלימונענע השנייה שלי להערב.
עד כה כל מה שעשיתי היה להזיז את האובייקטים המוזרים שעל צלחתי במזלג, מדי פעם מגניבה תמר אל פי.

״אמא...״ מייקל נאנח בעצבנות. אני מזהה שהוא כבר איבד כל סבלנות למפגש הזה הערב, ומניחה את ידי על ידו שעדיין נחה על ירכי ברכושנות.

״מה? אתה לא חושב שמגיע לנו לדעת?״ הגברת האצילה מתחילה לאבד את זה גם, ועכשיו אני מבינה למה למייקל יש מזג כזה, אי אפשר אחרת כשאתה גדל עם הורים כאלה.