Different worlds | גמור

פרק 25 - מטריקס

מטריקס

״מה אמרת?״ הוא מיישיר אליי מבט. אני מביטה בו וגומעת את רוקי בכבדות כשאני מנסה לחשוב על הסבר.

״את האמת. אתה שמח עכשיו? מההתחלה אמרתי לך שאתה קצת יותר בשבילי...״ אני נושכת את שפתיי במבוכה. ״ולבסוף גרמת לי להתאהב בך, למרות הבקשות החוזרות ונשנות שלי אלייך להתרחק ממני.״ אני מתרחקת ממגע ידיו כשעיניו השחורות נעוצות בעיניי.

״ליה...״ הוא פוצה את פיו.

״אני יודעת, מר ברינסון, אתה לא מאמין במונוגמיה.״ אני קוטעת אותו כשאני מחייכת אליו חיוך רפה. בסופו של דבר הוא לא אשם, אני זאת שהתאהבתי בו. אני זאת שפיתחתי ציפיות למרות הכל, אני לא יכולה לחפש אשמים כשהלב שלי הוא הקובע בסופו של דבר. ״אני אלך עכשיו.״ אני מוחה באצבעותיי דמעה אחת ויחידה שזלגה במורד לחיי. ליבי מתכווץ בחזי משום שאני יודעת שזה לעולם לא יוכל לקרות.

״אולי כדאי שנתרחק, ליה.״ קולו אדיש וחד. אני מסתובבת אליו כשבעיניי משתקפים הצער והגעגוע. זה הדבר האחרון שרציתי לעשות, לעומת עד לפני שבוע שזה כל מה שרציתי שיקרה. אבל מאז נפלתי במלכודת שלו, ונפלתי חזק. רק עצם המחשבה להתרחק ממנו, להביט בו עם בחורה אחרת בכל יום, מכאיבה לי. זה כבר לא יהיה אותו הדבר כמו פעם. מהסיבה שעדיין היינו נפגשים, והוא היה גורם לי להרגיש כמה אני מיוחדת עבורו, ועכשיו זה רק היסטוריה.

״אתה צודק.״ אני גומעת את רוקי בכבדות ומסתובבת על עקביי, מדדה את דרכי בחשיכה אל עבר היציאה.

*

״אתן יכולות ללכת.״ אותו משפט ארור נאמר בצורה כל כך רשמית. אנחנו מהנהנות לכבוד ויוצאות מחדרו כשהמגשים הריקים בידנו. הייתי חייבת לעבוד, לא משנה מה קרה בליל אתמול, וכמה זה כאב לי. לא יכולתי להרשות לעצמי להפסיק, בייחוד שאני חייבת למר ברינסון ובגדול.
סביר להניח שבלעדיו אולי הייתי מוצאת את עצמי ללא בית, אוכל, או אמא. אבל אולי הלב שלי היה קצת יותר שליו, שקט. לעזאזל אני כבר לא יודעת מה עדיף, כי כשליבי הולם בחיזי בכל פעם שהוא עובר, בעוד שמבטו הריקני ננעץ בי מדי פעם, זה גורם לו לעצור ולהתכווץ בצורה הכואבת ביותר.
והנה התווספתי רשמית לספר הבחורות של מר ברינסון, עוד אחת לאוסף. מעולם לא ייחסתי להן חשיבות, למבטים הקנאיים שהן זורקות לעברו בכל יום, ועכשיו אני מבינה אותן. את תחושת הדחייה הנוראית, את התפיסה החזקה של הלב.
זה כאילו שהוא עושה את זה בכוונה, מענג אותך במילותיו, במגעו, וזורק אותך לכלבים בדיוק כשאת מתאהבת בטענה שהוא ״לא מאמין במונוגמיה.״ אני באמת תוהה לכמה בנות הוא אמר את זה.

״ליה, את חייבת להתגבר עליו, תשנסי מותניים, תרימי את ראשך בגאווה. הרי ידענו שזה יקרה.״ מלטף איתי את זרועי בתמיכה כשהוא עוצר אותי מהלמשיך ולהתברבר במחשבותיי.