Different worlds | גמור

פרק 58 - פורקן

פורקן

״מותר לך ליפול, ליה. ואני אהיה שם בשביל לתפוס אותך.״ הוא חופן את פניי, מוחה את הדמעות הלחות מלחיי באגדוליו.

״אני יודעת, אבל זה לא הוגן עבורך, לא מגיע לך לעבור את זה, לא מגיע לך לשקוע איתי בחרא של עצמי.״ אני מושכת באפי ומשקיפה אל תוך עיניו הסוערות והדואגות.

״תפסיקי, את מסוגלת להתגבר על הכל ואני אעזור לך בכל מה שצריך, אני רק לא יכול לראות אותך מפורקת ככה.״ הוא לפתע רוכן ונושק לדמעותיי - פעולה הגורמת לזרמים חמים להתפשט בגופי ולהרגיע אותי קמעה.

״איך אני אצליח להתגבר? הכל רודף אותי. אמא שלי, הילדה המסכנה הזאת שרק אלוהים יודע כמה הרסתי לה את החיים בעבר, וכל החרא שצף מתוכי. עד עכשיו, ניסיתי להראות כמה אני חזקה ועצמאית, אבל אני בעצם בסך הכל אישה חלשה ופוגענית גם כלפי עצמה וגם כלפי אחרים, אתה בטוח שעם דבר כזה אתה רוצה לחיות?״ אני מאפשרת לו למצוא את פתח הבריחה ולעזוב, כמו שאני רגילה שעושים איתי. באיזשהו שלב, לאחר שאני נפתחת ונגלית בפני אנשים, הם פשוט חוטפים חום ובורחים. הרי למי יש כוחות להתמודד עם יצור מתמסכן ודכאוני כמוני? לאף אחד, וגם לי לא.

״אני לא רוצה לשמוע אותך מדברת ככה על עצמך, הכל שטויות, הכל זמני, תאמיני בזה שזאת רק תקופה מסריחה ואת תעברי את זה.״ הוא שב ומרגיע אותי והלב שלי יוצא אליו, הוא מאמין בכל ליבו שנוכל לעבור את זה ביחד, אבל למען האמת, אנחנו לא. כרגע אני לא בטוחה שזה משהו חולף, או שתלוי בעוד מישהו מלבדי. וכרגע אין לי כוחות להתגבר כלל, נוח לי לשקוע, ככה עשיתי כל החיים עד שזה פשוט שקע אל החושך הפנימי שלי ונעלם משדה ראייתי, עד עכשיו.

״אני כל כך אוהבת אותך, והלוואי ויכולנו לעבור את זה ביחד, אבל זה שלי ואני צריכה להתמודד עם זה לבד, כל מה שאני יכולה לבקש, ואבין לגמרי אם לא תעמוד בזה, זה שתישאר איתי.״
הדממה בינינו מחרישת אוזניים ואני מרגישה עוד יותר לא רגועה כשהוא אינו מגיב אליי, למרות שהכנתי את עצמי לזה מראש.

״את כבר חלק ממני, אני לא הולך לשום מקום.״ הוא אומר לפתע, מלטף את שיערי ומצמיד אותי אל חזהו בחוזקה, כאילו מנסה לקחת ממני את כל הקושי לתוכו, להציל אותי מעצמי.

*

אני לוגמת מספל התה החם בעודי יושבת בביתו של מייקל ועושה הכל כדי להוציא את הפנים היפהפיות שלה מהראש שלי. אני באמת ובתמים לא רוצה לשקוע לזה, להרס העצמי שלי, שבמידה מסוימת הוא גם הרס כלפי אחרים.
בפעם האחרונה ששנאתי את עצמי כל כך הייתי עסוקה בלהדק פוסטרים מלאי הרס כלפי מישהי אחרת על כל שטח בבית הספר. ועכשיו, אני פשוט מפחדת שזה יקרה שוב. ואני מפחדת שהבא בתור זה הוא. הדבר האחרון שאני רוצה לעשות זה לפגוע בו, והיום הבנתי לראשונה שיש לי את הכוח, כשהסתכלתי אל תוך העיניים העמוקות שלו וראיתי את המצוקה שלו כנגד שלי.
״קחי, מתחיל להיות קר,״ מייקל חוזר לפתע ובידו שמיכת צמר בצבע שמנת. אני מחייכת אליו בתודה ומתעטפת בה, מרגישה את החום המוקרן אל תוך גופי אך הוא נותר קפוא ומאובן מבפנים.
״את רוצה לדבר על זה?״ הוא מנסה לדובב אותי מחדש.