Different worlds | גמור

פרק 72 - עונג

עונג
Song: Labrinth- Formula

מייקל מביט בי בתדהמה, והכעס משתקף בעיניו. אין ספק שהוא לא מרוצה מהעובדה שאני כאן.
״ראית? ״הבחורה שלך-״ היא מסמנת באצבעותיה גרשיים כשהיא מביטה בי בזלזול טהור. ״לא מספיק סומכת עלייך, אז היא באה לצותת לנו.״ היא מחייכת חיוך מתגרה ואני מגלגלת את עיניי.

״אם רק היית שומעת את עצמך, כמה שטויות יצאו לך מהפה בחצי השעה האחרונה...״ אני מצקצקת בלשוני, משחקת במשחק שלה.

״אז את מודה שצותת לנו?״ היא משלבת את ידיה על החזה ועל פניה מבט מרוצה.

״לא צותתי, שמעתי. למעשה, אני די בטוחה שכל הבניין שמע עם הצעקות שלך.״ אני משיבה לה ברוגע תוך כדי שאני סוגרת את הדלת מאחוריי, אני די בטוחה שהוא לא היה רוצה שכולם ישמעו את מה שהולך פה.

״את יודעת שאת כן, את הצמדת את האוזן שלך לפאקינג דלת-״

״-שקט!״ צרחה רועמת גורמת גם לי וגם לשירה להשתתק במקומנו. ״סיימנו פה. שירה, את מוזמנת ללכת.״ הוא מחווה בידו אל עבר הדלת והיא מנידה בראשה באי אמון.

״אני לא יוצאת מפה עד שאתה לא תבין טוב טוב איזו טעות אתה הולך לעשות.״ היא מצביעה עליי בגסות ואני מגלגלת את עיניי, אך לשם שינוי נראה שזה לא מפריע לו בנסיבות אלה. היא באמת מעוררת רחמים.

״אין בעיה, אז אנחנו הולכים.״ הוא לוקח את הנייד שלו מהשולחן, אוחז בידי, ומושך אותי אל עבר הדלת, מכבה את האור אחרינו. אני משתרכת אחריו במסדרון הארוך וכשעיניי מתלכדות עם של גאיה ביציאה, המבט שעל פניה מסגיר אותה לחלוטין. היא ידעה ששירה שם. כלבה.
אנחנו נכנסים למעלית בשתיקה והוא אינו מביט בי.

״מייקל-״

״-שקט.״ הוא קוטע אותי ואני חותמת את שפתיי לקו ישר, על מה הוא כועס הפעם?

״אני לא מבינה על מה אתה כועס-״

״-את סומכת עליי, ליה?״ הוא קוטע אותי בשנית ואני מכווצת את עיניי. אני פוצה את פי לענות לו אך דלת המעלית נפתחת בפנינו. הוא אוחז בידי שוב, ומושך אותי במהירות אחריו אל עבר הרכב השחור. ״תעני.״ הוא נועץ בי מבט יוקד כשאנחנו מתיישבים ברכב, מביטים זה בזו.

״בעיניים עצומות.״ אני עונה בהחלטיות והוא מותח את צווארו מצד לצד.

״אז למה צותת לנו?״ הוא שואל ואני נאנחת.

״לא צותתי, לא בכוונה לפחות... חיפשתי אותך, אפילו שאלתי את גאיה אם יש מישהו אצלך והיא אמרה שהיא לא יודעת...״ אני נעצרת לרגע.
״אוף, נמאס לי להסביר הכל, איך יוצא שאני זאת שאשמה בסיפור?״ אני נאנחת בייאוש, מכווצת את גבותיי.