Different worlds | גמור

פרק 40 - פטפוטים מפעם

פטפוטים מפעם

אני מביטה בחזהו עולה ויורד כשהוא מתנשם במהירות, מבחינה איך פניו מאדימות ובוערות מעצבים, איך הורידים בידיו ובצווארו בולטים ופועמים כשעיניו יורקות אש, וזה גורם לי לחשוב אחורה. כשהייתי עוד אי שם בגיל שבע עשרה, שומעת שוב את הפטפוטים הרדודים מפי חברותיי על בני הזוג שלהן, תהיתי מי יהיה שלי. אני נזכרת בעצמי מתחילה לדמיין את עצמי עם כל אחד מחבריהן של חברותיי.

חשבתי על גיא - ילד פרוע וקורע מצחוק שאוהב לבלות במסיבות בדיוק כמו אווה.

חשבתי על ניר - הנער המדורדר כשהסיגריה מוצתת בפיו בכל עת, הוא הסתובב עם חבורת אופנוענים אליהם ליז השתייכה ושם הם הכירו, וחשבתי לי...

מי יהיה שלי?

דמיינתי אותו בלונדיני עם עיניים כחולות, טוב לב ומצחיק, אחד שיבנה לי בית ויביא איתי ארבעה ילדים וכלב, ראיתי אותו בדמיוני כגבר נדיב, שישמור עליי ויקשיב לי, יעטוף את ליבי במטלית של אהבה, אבל כשסיפרתי את זה לחברות שלי הן מיהרו לצחוק ולשלול את דבריי. ״כל אחת הייתה רוצה אחד כזה בדיעבד, אבל בשטח, כשהלב בוחר במי להתאהב, זה לעולם לא יהיה הבחור שדמיינת לעצמך.״ כך הן אמרו לי.
יש את הסטיגמה הזאת, שאנחנו לעולם נמשך למניאקים, ואני תמיד הבטחתי לעצמי שאמצא לי איזה איש מחשבים אדיב שיהיה שם בשבילי, לא תיארתי לעצמי שאמשך דווקא אליו, לגבר הכי מגלומני ומניאק שקיים, אחד כזה שיקח את הלב שלך ובמקום לעטוף אותו באהבה הוא ינפץ לך אותו לרסיסים, אותו גבר שינצל את התמימות שלך ואת הגוף שלך לרצונותיו בלבד, אבל אני הצלחתי לראות בו דבר שונה. ראיתי בתוך תוכו של הגבר החסון עם השיער השחור, את אותו גבר בלונדיני ועדין שיוכל לבנות איתי בית, שיעניק לי אהבה והגנה, שיקשיב לי. ידעתי שזה מלווה בעבודה קשה, שאצטרך לשבור הרבה חומות בדרך לליבו, אבל לא תיארתי לעצמי עד כמה. לא חישבתי נכון את מה שאפסיד מזה, את הצעדים שאצטרך לנקוט ואת מה שאאבד אי שם בדרך.

ואני רק מקווה בכל ליבי, בסופו של יום, שזה ישתלם, שצדקתי.

״את מקשיבה לי, לעזאזל!?״ הוא צורח ומחשבותיי מתעופפות מראשי ברגע אחד.

״מ-מה?״ אני שואלת ומתפקסת.

״את יודעת למה כל כך היססתי בהתחלה? למה לא רציתי לבנות איתך את כל הקשר הזה? למה גרמתי לך לעזוב בבכי את החדר שלי ולהירדם עם דמעות?״ הוא שואל, ובעיניו משתקפים מליון רגשות כאחד.

חרטה, זעם, דאגה, תסכול...

״למה?״ אני שואלת ושומטת את ידיי לצד גופי, כל כך רוצה לשמוע את התשובה.

״בגלל כל זה, כי אני יודע מה מחויבות דורשת ממך, ואני עוד לא מוכן לזה, ליה. את מבינה? אני לא מוכן לפתוח בפנייך את החיים שלי. לא עוד, תני לי זמן.״ הוא נרגע מעט ואני מרגישה איך אני רק מתחממת יותר ויותר.